ניצחון הוא ערך, לא שיקול
מכבי ת"א עלתה עם ראש נקי למשחק האחרון שלה, מרוכזת בניצחון, והשאירה את המחשבון בצד. שני אירועים מביכים בהיסטוריה שלה, בזאגרב נגד ציבונה 1998 ובאיסטנבול נגד דרושפאקה 2015, שבהם ניסתה להפסיד בכוונה או להגיע בכוח להארכה (ולא הצליחה בשני המקרים), הותירו סירחון ולכלוך שלא נמחו מעולם. ולא רק זאת.
כשקבוצה עולה על דרך חדשה ומוצלחת, אסור לגעת, שלא יתקלקל. וזה שיש רינונים על זריקת המשחקים האחרונים של ריאל מדריד ושל אנאדולו אפס, צריך רק לחזק את מכבי.
כשכולם מסביב מקמבנים, מכבי בפורמה הטובה באירופה, והולכת על הגביע. כדי לזכות בו, תצטרך ממילא לנצח את כל הטובות. ובכל מקרה אי אפשר לדעת מי עדיף. רצוי לשמור על אפקט ההרתעה, שאחרים יפחדו ממנה.
שיטת הפלייאוף
השיטה של סדרות רבע הגמר ביורוליג מיטיבה עם האנדרדוג חסר הביתיות. מכבי תצא לשני משחקים רצופים במדריד, שאותה כבר ניצחה רק בחודש האחרון.
הלחץ הוא על הפייבוריט, וריאל מלאה בעיות, פציעות, ובוודאי לא ששה לקראת מכבי החדשה והמאיימת. המטרה היא לחזור עם ספליט, 1:1, ואז לנצל את האמון המחודש של האוהדים שיגעישו את ההיכל, לקחת את שני המשחקים ביד אליהו ולסיים את הסדרה בת"א.
זה בדיוק הפורמט שבו עלתה מכבי של דיוויד בלאט לשתי הופעות הגמר האחרונות שלה, ב־2011 נגד ויטוריה, וב־2014 נגד מילאנו. בניצחונות האחרונים באתונה ובברצלונה היא אספה ביטחון וחידשה אמונה, ונזכרה איך מנצחים בחוץ. בדיוק בזמן.
מה שעשינו ב־2014
העונה הזו באמת מתחילה להזכיר את 2014. מעבר קיצוני משקיעה בבוץ של הבור העמוק שחפרה לעצמה, עד להנפת הדגל בפסגת ההר. מלהקה עייפה ומזייפת, ללהקת ג'אז מדליקה ומסוגננת. נס צסק"א מחצי הגמר ההוא חזר בדמות הרחקת אותה צסק"א יחד עם שתי הרוסיות האחרות - מהלך שבעט את מכבי במעלה הטבלה והחזיר לה את הצבע הצהוב לפנים.
כדורסל הוא משחק פשוט. השחקנים הם ילדים מתבגרים, רק תן להם כדור והם חוזרים מייד לגיל 12. עבודת המאמן היא לשחרר אותם לפעולה ולכוון אותם, אבל לא לדחוף, ובוודאי לא להגביל אותם. הוא צריך לשפר את כושרם האישי, ובמקביל להתאים את הטקטיקה לכישרונם, במקום לכפות עליהם שיטת משחק שהביא מהבית.
הוא מנסה להוציא מהם את חדוות המשחק, לייצר הנאה מלשתף ולהשתתף, וחייב להציב מטרות ברורות ואת הדרך אליהן.
השינוי בעמדת המאמן הפך למכבי את העונה, ויחד עם ההצלחה של הפועל חולון, אפשר להיזרק בערגה אפילו לשנת 2004 - שבה זכו הקבוצות הישראליות בשני התארים הבכירים באירופה. אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה, לפחות בכדורסל.
ההסתדרות החדשה
מכבי החדשה יכולה סוף־סוף לחזור להיות מודל לקבוצה בריאה, שמחה, חזקה ותחרותית בכל משחק. זה משהו שהיה בה כמעט תמיד, ונעלם אחרי הזכייה האחרונה ביורוליג ב־2014. עכשיו היא תצא לסדרה מרתקת שתמתח עד הקצה את הכישרון, החיבור, האומץ ורמת הביצוע שלה.
בין אם תצליח ובין אם לא, בין אם תזכה בגביע ובין אם תודח כבר ברבע הגמר או בשלב אחר בדרך - המודל הנוכחי חייב להישאר: להתעקש על מאמן ישראלי, לפתח ישראלים צעירים, להחתים פחות זרים, אבל איכותיים ומוכרים, ולטווח ארוך (שישה מצוינים מספיקים) שייצרו המשכיות עבור הקהל והזדהות, ולהתבסס על משחק מהיר ושמח. אם תתמיד במודל הזה - היא גם תגיע להישגים. ונאמר הללויה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו