הוועד האולימפי הישראלי הוא אחד הוועדים היחידים בעולם שנקנס על ידי משרד הספורט על כך שאינו משתף מספיק נשים בהנהלתו. הדבר לא באמת מפתיע כאשר מדובר במדיניות הספורט השוביניסטית של העסקונה המקומית.
ענף הכדורמים, אחד היחידים בישראל שבו מכהנת אישה בתפקיד בכיר, מוכיח בשלוש השנים האחרונות מה קורה כאשר מי שצמחה בענף גם מנהלת אותו. רויטל כהן גלוסקא היתה שחקנית כדורמים ומהבריכה עברה היישר לתפקיד יו"ר האיגוד, וכשהתחייבה עם כניסתה לחולל מהפך ולהגיע לאליפויות אירופה, חשבו שהיא הוזה.
כאשר השיגה זאת עם הנשים, אמרו שיש מספר מצומצם של נבחרות ביבשת וזו לא חוכמה. אמש, בבריכה האולימפית של וינגייט (שוב מוכח הקשר בין מתקן ברמה גבוהה לשינוי ביחס אל הספורט, בדיוק כמו שאצטדיוני הכדורגל החדשים שינו את חוויית המשתמש), גם הגברים רשמו הישג שלא נחגג כאן מאז תחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת.
הספורט הישראלי לא צריך להיקנס על ידי גופים ממשלתיים כדי לתקן את עצמו. המאבק המיושן והטיפשי בין המרכזים וחלוקת הג'ובים הם אבי אבות הטומאה שלו.
הגיע הזמן לשנות את השיטות ופשוט לבחור מנהלות ומנהלים שטובים במה שהם עושים. אחרת, גם בעוד עשור נדבר בגאווה על אישה עסקנית אחת, שחוללה שינוי. מיעוט העסקניות בספורט הוא תעודת עניות לכל מי שהעניין הזה חשוב לו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו