משחקים אולימפיים ומגיפה: תושבי בייג'ין מתרגשים אך חוששים

הרגע שלו חיכינו מתחיל השבוע:המשחקים האולימפיים. התחרויות יתקיימו בבייג'ין ובעיר ג'אנג ג'יה קואו. אנשים שלא קשורים למשחקים לא יורשו להתקרב למתחמים הרשמיים של האולימפיאדה, כדי שהסיכוי של התפרצות במשך המשחקים יצומצם. כתושבת בייג'ין, אני מרגישה את הלחץ של הממשל, במטרה לארגן את האולימפיאדה בצורה הכי מסודרת. אבל האומיקרון מאתגר, אפילו אחרי שנתיים של מגיפה.

המקרה הראשון של אומיקרון בעיר היה של אישה שנדבקה דרך משלוח שהגיע אליה מקנדה. זה דבר שמאוד מדאיג את בייג'ין. עכשיו האנשים זהירים יחסית ויוצאים עם מסיכות כל הזמן. אני נשארת אופטימית, יהיה בסדר בסופו של דבר.

לפני כמה שבועות נולד לי ולבעלי, שי שיאו צ'י (מוכר גם כ"איציק הסיני"), בן. השם שלו הוא עברי, ואנחנו רוצים שהוא יהיה הסיני העברי והישראלי ביותר בעולם.כשגילו בבייג'ין בינואר את נדבקת האומיקרון הראשונה, מקום ההדבקה היה במרחק של שלושה קילומטרים בלבד מבית החולים שבו ילדתי, וזה משהו שדי הדאיג אותנו.

באותה העת בעיר שיאן, שנמצאת במרחק של 1,000 קילומטרים מערבה, היה סגר קשה בגלל התפרצות מקומית. 13 מיליון תושבי העיר נאלצו לעשות לפחות 10 פעמים בדיקת קורונה עם מטוש במטרה לאתר במהירות את כל הנשאים. הסגר שם היה רציני, וגם עכשיו עדיין יש הגבלות על תושבי העיר. היה מותר לבן משפחה לצאת פעם ביומיים כדי לקנות מוצרים חיוניים. רוב התושבים שם קיבלו אוכל ומוצרים יומיומיים מוועד התושבים השכונתי לביתם, שזה ארגון שאחראי לדאוג לצורכיהם הבסיסיים של תושבי כל שכונה.

היו גם מעט אנשים שחסר להם אוכל בתחילת הסגר. קראתי בחדשות שאנשים השתמשו בסיגריה כאמצעי התשלום כאשר קנו ירקות מהשכנים. הייתי חמישה ימים בבית חולים, ובשל ההתפרצות בערים אחרות, היה מותר לבן משפחה אחד להיות איתי. בעלי היה איתי כל הזמן, טיפל בי וגם בעברי שנולד לא מזמן. לסבים ולסבתות קשה עם זה, כי אסור להם להיכנס לחדר שלי ומותר להם רק לראות את הנכד מחוץ לזכוכית.

אמא שלי בכתה כשראתה אותי סוף־סוף אחרי חמישה ימים.כמו בשנתיים האחרונות, חששנו שלא נוכל אפילו לאכול ארוחה משפחתית בערב ראש השנה הסיני (31 בינואר). זה חג משמעותי עבור הסינים, ובו הארוחה בערב החג היא כמו ארוחת שבת אצל היהודים. למזלנו, בסוף ההגבלות היו קלות יחסית (קיבלנו המלצה לערוך ארוחה של עד 10 משתתפים).

באופן כללי, העיר חזרה לשגרת קורונה, אבל יש סגרים נקודתיים בשכונות מסוימות, כי יש כמה נדבקים חדשים (פחות מ־10) כל יום מתחילת ההתפרצות הזו, והמטרה היא להישאר במדיניות "אפס הדבקות" במהלך המשחקים, עד כמה שאפשר. אף שבסין 86% מהאוכלוסייה התחסנו ו־24% כבר חוסנו בחיסון השלישי, הממשלה לא לוקחת סיכונים: בכל פעם שיש התפרצות, סוגרים שכונות שלמות כדי שלא תהיה התפשטות למקומות אחרים.

לדעתי שתי המדינות, ישראל וסין, נקטו צעדים שונים שהכי מתאימים להן, ושתיהן היו הכי אחראיות שיש. אני מאמינה שאם נעבוד ביחד ונשתף פעולה כמו שצריך, "יהיה בסדר", כמו שהישראלים אומרים תמיד.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

יאנג יאנג, עיתונאית בתאגיד השידור הסיני CMG שאמון על התקשורת הממסדית במדינה