מי שלא היה אתמול במסיבת העיתונאים של מכבי ת"א הוא יובל זוסמן. שחקן שלעניות דעתי היתה חשיבות עליונה שיישאר בצהוב, אבל העונה הוא ילבש את הצהוב־כחול של אלבה ברלין.
חשוב להדגיש כי זוסמן הוא זה שרצה ללכת, בעוד מכבי רצתה שיישאר או כמו שהסביר ספרופולוס אתמול: "כשהגעתי למכבי נתתי ליובל תפקיד משמעותי, הוא הוכיח את עצמו, רצינו שהוא יישאר, אבל הוא החליט ללכת. אין תחושה רעה, זו החלטה מקצועית".
והעניין אכן מקצועי נטו. שימו את הכסף בצד. הסווינגמן הישראלי רצה להביא את עצמו לידי ביטוי בצורה משמעותית, והרגיש שבמכבי הוא נדחק הצידה מקצועית. זה אפילו לא היה סיפור של דקות משחק או מקום בחמישייה, אלא של תחושה ורצון להיות ציר מרכזי שהמשחק בנוי עליו. לשם כך, זוסמן היה מוכן אפילו לא לשחק ביורוליג, ויעיד על כך המו"מ הרציני שניהל עם הפועל ירושלים.
הצהובים רצו שיישאר, אבל לא נשכבו על הגדר עבורו מקצועית. מכבי לא היתה יכולה לספק את ההרגשה שהמעמד שלו יהיה שונה, ועוד כמה עשרות אלפי דולרים לא היו עוזרים. זוסמן, שבפעם הראשונה בקריירה קיבל אפשרות להחליט על עתידו, בחר לעזוב - אבל ייתכן שאם היה רואה אופק מקצועי, הדברים היו נראים אחרת.
אף שזה לא היה תלוי בה, לאלופה היה אסור לוותר עליו. זוסמן הוא נכס. שחקן בית עם יכולות לשחק ברמות הגבוהות (ארבע עונות יורוליג בגיל 23) הוא מצרך נדיר, ויש לו משמעות שהיא מעבר למקצועית. מסלול הקריירה של זוסמן היה צריך להיות פשוט: מכבי מההתחלה ועד לסיומה, אלא אם נקרית הזדמנות לאן.בי.אי בדרך. סטייל נדב הנפלד. לכן עזיבה שלו היא אירוע. נכון שהגיע ישראלי בכיר בדמותו של יפתח זיו, אבל לשורשים אין תחליף, והשורשים של זוסמן צהובים. הוא היה צריך להיות העוגן המקומי.
קחו לדוגמה את יואניס פאפאפטרו. הוא גדל באולימפיאקוס, אבל מהרגע שעבר לפנאתינייקוס הפך לעוגן המקומי והיום הוא כבר הפנים של הקבוצה והסמל של האוהדים.
לפאפאפטרו לא חיכתה הקיץ אלבה ברלין, אלא אנאדולו אפס אלופת היורוליג, ובכל זאת המועדון היווני, שכבר אינו עשיר כמו פעם ואיבד הרבה נכסים בשנים האחרונות, הצליח לשמור אותו. הרבה בזכות הידיעה שהמפתחות בידיים שלו.
ההתקדמות של זוסמן נעצרה. זה קרה בגלל פציעות, המעמד המקצועי, וגם לו יש חלק בכך. עם זאת, את הפוטנציאל אנו מכירים, ואם היו (וזה כולל אותו) מייצרים את התנאים הנכונים, לא היו נפרדים משחקן בית שאמור היה להפוך לסמל.
