וכך זה נמשך. גל, הפוגה, ועוד גל. בין גל לגל יש נפגעים, אבל בעוצמה נמוכה יותר. בין גל לגל גם ידוע שיבוא עוד אחד, אבל נוטים להתעלם מכך, אף על פי שיש מי שטורחים להתריע ולומר שכל עוד האיום קיים - הוא יכה. הרוב נוטה להתעלם מההתרעות האלה, גם מפני שלמי יש כוח לפחד - החיים צריכים להימשך, אבל גם בגלל הרבה פוליטיקה. אם אתה דואג ונוטה לנקוט פעולה, זה אומר שאתה שייך למחנה פוליטי מסוים. אם אתה מעדיף להתעלם ולהדחיק, "לחיות לצד" ולהכיל, אזי אתה משתייך למחנה פוליטי אחר. וכך מנהלת הפוליטיקה את הזירה המדממת והמפחידה הזו, וגורמת להחלטות להתקבל לא ממניעים ענייניים - אלא מכפירות גחמניות של פוזיציות פוליטיות.
עכשיו הגיע הזמן למשחק: על מה מדובר? על מגיפת הקורונה? גם, בהחלט. התיאור הזה נאמן בהחלט למה שמתרחש סביב הקורונה. הבעיה היא שהוא נאמן עוד יותר למה שמתרחש בזירה אחרת, זירת ביטחון הפנים. גל פיגועים משוגע שוטף את ישראל. הוא מתאפיין בכך שחלק ממבצעיו הם אזרחים ישראלים. הוא בא לאחר הפסקה, שבאה לאחר גל קודם, שבא לאחר התקוממות עממית מתוזמנת, שהניבה את פרעות תשפ"א, שהתלהטו בצמוד למלחמה בגבולות. והוא נגוע כולו בפוליטיקה לא נורמלית, שבניגוד למקבילה האפידמיולוגית - מצליחה לשתק כל פעולת מנע.
אם זה כל כך דומה עד שהצלחתי לבלבל אתכם, מה בכל זאת ההבדל בסופו של דבר בין שני המקרים? ההבדל הוא החיסון. המגיפה באה ושטפה, שיבשה את החיים והפילה חללים, עד שהמדע מצא לה, תודה לאל, תרופה וחיסון. הפוליטיקה הפריעה, עיכבה, שיבשה והקימה רעש גדול, אבל בסופו של דבר גבר הצד החכם, והספינה המטולטלת הגיעה לחוף מבטחים. אחרי תהליך הבלימה הזה אכן יש לצד המקל, שגם אני נמנה עימו, הפריבילגיה לשתוק ולהכיל. כי זה באמת מה שצריך להיות. כמעט על כל בר־דעת מקובלת הדעה שבנקודת הזמן הזו, בעקבות החיסונים ואופיים המוחלש של הזנים התוקפים (שאולי גם הוא קשור להתחסנות) - אפשר וצריך לחיות כרגיל.
אבל לטירוף הפנימי הרצחני שלנו לא נמצא שום חיסון. הפוליטיקה מורה את הדרך בכל מאת האחוזים. האופן הרכרוכי וחסר האחריות שבו התייחסו רשויות הביטחון לפרעות תשפ"א, כתוצאה מפוזיציה פוליטית ומהרכב הקואליציה, הרסני ומסוכן. הוא מביא בכנפיו גלים חדשים, שבשונה מגלי המגיפה החדשים - הם אינם מוחלשים, מוכים וחבולים בשל חיסון ומאבק. הם מועצמים וחזקים הרבה יותר. במקרה שלהם, להבדיל מבמקרה הקורונה, הדחקה והכלה אינן אפשרוית בכלל. הן רק מעצימות את הסכנה ומגדילות את החשיפה.
בעבר הדעה המקובלת על המרכז ועל חלקים גדולים בשמאל ובימין היתה הכלה שותקת די רחבה של הרבה אירועים עוינים, מתוך תפיסה שככה זה. מגיפה. צריך ללמוד לחיות לצידה. הימים האלה חלפו מזמן. אירועי תשפ"א ואירועי הימים האחרונים - מבאר שבע ועד חדרה - מלמדים שיש מגיפות שאי אפשר לנצח מבלי לנקוט פעולה, ומבלי למצוא להן חיסון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו