מלחמות ועתות חירום הן מבחן. מבחן לאנושיות שלנו, לחוסן, לערכים. רבים מהישראלים מדברים בצדק על הכישלון של המערב בכלל וארה"ב בפרט במבחן הזה. אך האם הישראלים שמבקרים את מנהיגי המערב מסתכלים גם עלינו?
מדינת ישראל היא כנראה אחת מ-20 המדינות החזקות בעולם. אנחנו מדינה עשירה, עם צבא חזק, אזרחים חכמים באופן יוצא דופן ויכולות מתקדמות כמעט בכל התחומים. האם אין גם לנו אחריות?
רבים מהמתנגדים להתערבות אקטיבית שלנו מבססים את עמדתם על השואה. טענתם כפולה. ראשית, האוקראינים היו אכזריים מאוד בשואה והם אחראיים להשמדתם של מאות אלפי יהודים. שנית, לטענתם הלקח שלנו מהשואה הוא שעלינו לדאוג רק לעצמנו.
מרכיב נוסף בהתנגדות מבוסס על ההווה, ולפיו התערבותנו תהווה סיכון לקיומה של מדינת ישראל בעקבות ביטול התיאום עם פוטין בסוריה והכשרת הקרקע עבור האיראנים לתקיפה של ישראל.
אשר לטענת האכזריות האוקראינית, הבעיה היא שאם נבסס את מדיניות החוץ שלנו על המחצית הראשונה של המאה הקודמת, אפשר לוותר מראש על יחסים עם רוב מוחץ של מדינות אירופה.
הטענה השנייה משמעותית בהרבה. בספרו המרתק "המהפכה הציונית והקמים עליה מבית", חוזר פרופ' מנחם פיש לשורשים הרעיוניים של הציונות ושל היהדות, ומראה שכמעט כל הציוויים המוסריים בתורה הם "זכר ליציאת מצרים", השבת, השמיטה, היחס לגר ועוד. ביסודה של יציאת מצרים יש חוקה רעיונית למדינה היהודית שתקום בא"י, והחוקה הרעיונית-מוסרית הזו מבוססת כולה על חוויות הגרות במצרים ועל ניסיונם של המצרים להשמיד את עם ישראל.
תכליתה של העצמאות היהודית, אם כן, אינה רק להקים מדינה וצבא חזקים שיגנו על היהודים, אלא להוות דוגמה ומופת לשאר אומות העולם, להיות "אור לגויים". מדינה כזו תהיה הראשונה להעניק יחס שווה לכל הלאומים החיים בתוכה, לבטל את העבדות, להנהיג יום חופש בשבוע ולמלא ציוויים מוסריים נוספים שגם הם ישמשו אות ומופת.
את סיפור יציאת מצרים אפשר להשוות ל"יציאת אירופה" המודרנית ולהקמת מדינת ישראל, "הבית השלישי". אם היה דבר אחד שכל ההוגים הציוניים הסכימו עליו, הרי הוא זה שהיהודים אינם מקימים מדינה רק עבור למלט את עצמם אליה. למדינה יהודית יש ערכים אומתיים וליברליים-אוניברסליים ואי לכך העולם כולו ייהנה מקיומה. כלומר, מה שמפריד בין יהודי גלותי לבין יהודי ריבוני הוא לא רק כוחו ועוצם ידו, אלא גם מה הוא מבקש לעשות עם הכוח הזה לטובת כל בני האומה הישראלית, יהודים ולא יהודים, ומתוך אחריות נחושה לנעשה בעולם כולו.
ומה באשר לטיעון הנגזר מן ההווה ומתריע מפני איום קיומי? אם מדינת ישראל תממש את כוחה ועוצמתה כדי לתמוך באוקראינים ותפגין עוצמה רעיונית וערכית, לא רק שלא נקרב את האיום הקיומי אלא נרחיק אותו. ככל שאתה חזק יותר כלפי חוץ, יש פחות סיכוי שיאיימו עליך. אם מדינת ישראל תחזור לייצג בעולם רעיון אוניברסלי בעל ערך, יהיה יותר קשה לאיים על קיומה. נוסף על כך, חשוב לזכור כי פוטין איננו ידיד ישראל. להפך, הוא חברם של האיראנים והסורים שרוצים בהשמדתנו, כך שהתחנפות אליו לא תועיל לנו.
מתנדבים ישראלים רבים יצאו כדי לסייע לאוקראינה ולאוקראינים. ביניהם היה גם יו"ר "לב אחד", ארגון שזכיתי להיות שותף להקמתו "לב אחד". המשלחת מסייעת בבניית רשת מתנדבים אוקראינים, מתוך הניסיון הנצבר שלנו בישראל. ככה נראית המורשת היהודית, לשם כך הקמנו מדינה.
לעומת הפעילות האזרחית המרשימה, המדינה שלנו מקבלת ציון בלתי מספיק. מדינה שמבוססת על הערכים היהודיים של "זכר ליציאת מצרים" ובתרגום של הלל הזקן "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך" לא הייתה מעמידה תנאים בפני פליטים ממדינה אחות שצובאים על שעריה ולא הייתה מנסה לתווך. היא הייתה מביעה עמדה ערכית ברורה ולא מתלבטת בין דיקטטור אכזר לבין מנהיגים שוחרי חירות ודמוקרטיה.
מדינה יהודית כפי שחלמו עליה הרצל, נורדאו, אחד העם וז'בוטינסקי, לא הייתה עומדת מנגד; היא הייתה משתמשת בכוחה ובעוצם ידה כדי להאיר את העולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו