הצל של ועדת אור: משטרה בתת-תפקוד

"המהומות... היו חסרות תקדים... עוצמת האלימות והתוקפנות... הייתה גבוהה ביותר. נגד אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים... יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת... גלגול צמיגים בוערים ובמקרים בודדים גם ירי של אש חיה. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים, ורכושם הושחת. במספר מקרים אך כפסע היה בינם לבין מוות מיד המון מתפרע, ואכן במקרה אחד נהרג אזרח יהודי עובר אורח. נעשו ניסיונות לעלות לעבר יישובים יהודיים ולאיים עליהם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים, והתנועה ליישובים יהודיים שונים שובשה קשות, ולעיתים אף נותקה לפרקי זמן ארוכים. התוקפנות והאלימות אופיינו בנחישות רבה, נמשכו פרקי זמן ארוכים, והתמידו גם כאשר נעשו ניסיונות לבלמם תוך שימוש באמצעים שונים לפיזור המון".

התיאור הזה לא לקוח מאירועי השבוע האחרון, אלא מדו"ח וועדת אור שפורסם לאחר מהומות אוקטובר 2000, במסגרתן התקוממו ערביי ישראל במקביל לפרוץ האינתיפאדה השנייה.
בשל העובדה שבמהלך האירועים נהרגו מירי השוטרים לא פחות מ-11 אזרחים ערביים, הוקמה ועדת החקירה, שפרסמה דו"ח מפורסם. מלבד מסקנות אישיות נגד קצינים בכירים וזוטרים, ניסחה הוועדה מסקנות עקרוניות רבות בנוגע לתפקוד המשטרה. ואלו נצרבו בדנ"א של הארגון עד היום. כמעט ולא נמצא אירוע ירי מוצדק או הצדקה לשימוש באמצעים השונים. גם כעבור עשור ציין אחד מחברי הוועדה את "האצבע הקלה על ההדק" של המשטרה כבעיה מרכזית, זאת למרות תיאור הפרעות עליו חתם.

הצעירות והצעירים ביחידות מג"ב שהגיעו ועומדות להגיע ללוד, לעכו ולעוד מקומות, נולדו בשנים שבהן פעלה וועדת אור. כמעט כל צעד שלהם, כל תגובה, ובעיקר חוסר תגובה, כל פקודת "איפוק", "הכלה", "התעלמות" ושאר מילים מכובסות, מושפעים ממסקנות וועדת אור. קו ישיר מחבר בין הזיכרון הציבורי והמשטרתי מאז, לבין תפקוד כוחות המשטרה ביומיים האחרונים.

יאיר קראוס, עיתונאי מקור ראשון ותושב עכו, מעיד על חוסר התגובה של השוטרים, שהונחו שלא להתערב ולא לנקוף אצבע אלא באירועים של הצלת חיים. סתם השחתת רכוש וביזה לא נכללים בהנחיות. עפרה לקס, עיתונאית בשבע ותושבת לוד מעידה על מציאות דומה בפרעות בלוד.

ניתוח קריאות העזרה בקבוצות של תושבי לוד ועכו מבהיר שזו תמונת המציאות הכללית בערים המעורבות. קצין מילואים באירוע באחד מכבישי הדרום נאלץ לירות באוויר על מנת להרתיע את הפורעים. על פי עדותו, השוטרים שהגיעו העדיפו שלא לירות כשהם אומרים במפורש שהם חוששים להיכנס לכלא בגלל ירי בלתי מוצדק כביכול.

החיים עצמם והשמירה עליהם, זאת יודע כל אחד, נמצאים בדרגה הגבוהה ביותר בסדר העדיפויות האנושי, וזה עוד בלי לדבר על הציונות. לא הגענו הנה כדי שפורעים יציתו בתי כנסת ויבזו ספרי תורה. לא הקמנו מדינת לאום יהודית כדי שיהודים יהיו נצורים שעות רבות מוקפים בפורעים אלימים הצועקים לפדות בדם ואש את פלסטין. הגיע הזמן להחליף את מסקנות וועדת אור בוועדת חקירה של מאורעות תשפ"א שבחדר הישיבות שלה יהיה תלוי חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.