"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יהודי אירופה ישלמו על החולשה הבינלאומית

במצב של שפל כלכלי, תנודות דמוגרפיות בשל הגירה זרה וכרסום האמונה כי הפוליטיקאים מסוגלים להגן על אזרחיהם - ליהודי אירופה יש סיבות טובות לדאגה

,עודכן
0השמעה
תחפושות אנטישמיות בקרנבל בבלגיה // צילום: איי.אף.פי

גם אחרי שבוע של לחימה, אין איש יודע אם ולדימיר פוטין ינצח או יפסיד. האם פלישתו לאוקראינה תשביע את רעבונו להרחבת הטריטוריה הרוסית, או שהוא יחתור לכבוש ארצות נוספות? יש הרבה ספקולציות ומעט מידע ממשי לגבי מניעיו של פוטין, וכתוצאה מכך - תחזיות שונות לגבי התרחישים האפשריים בעתיד.

אחד המניעים העיקריים לפלישה לאוקראינה הוא דמוגרפי: האוכלוסייה הסלאבית האירופית של הפדרציה הרוסית סובלת מירידה חריפה, בעוד משקלם של העמים האסייתיים בתוכה גדל והולך. אוקראינה עשויה לשמש מאגר של דם סלאבי, שיפצה על הגירעון הדמוגרפי ברוסיה. אבל אם אכן הדמוגרפיה היא מניע עיקרי של פוטין, אזי "רוסיה החדשה" (חצי האי קרים) ו"רוסיה הקטנה" (אוקראינה) לא יספיקו כדי להרוות את צימאונו, ואנו עלולים לראות טנקים רוסיים דוהרים אל "רוסיה הלבנה" (בלארוס) ואל מולדובה. אם המערב לא יהיה נחוש להגן על גבולו המזרחי, בהחלט עלול להתרחש "אפקט דומינו", שיזרע בהלה במדינות מרכז אירופה. יתר על כן, שיתוק בינלאומי עלול לאותת על אתוס חדש - או יותר נכון, אתוס חדש־ישן - תחייתו של המודל האימפריאלי.

למעשה, האמונה כי המערב יהיה מסוגל להגן על מדינות קטנות מפני משטרים שאינם ליברליים הופרכה לראשונה בהסכמה שבשתיקה אל מול הפלישה הרוסית לגאורגיה ב־2008, ונידונה למוות בפיאסקו "הקו האדום" של אובאמה בסוריה, ב־2012. מסר ברור שוגר למשטרים התוקפניים והבריוניים של סין, רוסיה ואיראן: אנשי המערב הליברלים הם אינדיבידואליסטים מדי ומפולגים מכדי שיוכלו להתנגד לפולשים נחושים בדעתם. המערביים טובים בהארת מונומנטים בצבעי דגל אוקראינה ובהפצת הודעות בפייסבוק על אודות הזדהותם עימה, אך הם שקועים מדי ברלטיביזם ההדוניסטי שלהם מכדי לשלוח את בניהם לסכן את חייהם בשדות הקרב של מלחמה נגד אי־צדק.

האיחוד האירופי, התלוי בגז רוסי והרדוף רגשות אשמה בשל עברו הקולוניאליסטי, אמנם החל להטיל על רוסיה סנקציות כלכליות חריפות, אך דיפלומטים רוסים עדיין לא גורשו. בדומה לתגובותיהם על הפרות קשות מאוד של זכויות האדם בסוריה, באיראן ובסין, קרוב לוודאי שהאירופאים ייתנו עדיפות לתועלות קצרות טווח המרוכזות בהם עצמם, על פני הקרבת קורבנות אמיתיים וכואבים הנדרשים כדי להגן על ערכי ועקרונות הליבה שלהם.

כדוגמתם של בשאר אל־אסד, אבראהים ראיסי ושי ג'ינפינג, גם ולדימיר פוטין בז לאירופאים, ששכחו כי דיפלומטיה ללא כוח צבאי אמין אינה שווה הרבה. הוא מנצל את מה שנתפס בעיניו כמנהיגות אמריקנית חלשה, משותקת, הלוקה באובססיה אנטי־סינית, שככל הנראה עומדת לחתום על הסכם עם האייתוללות של איראן.

בצילה של השואה, נהנו יהודי אירופה מתקופת חסד ייחודית בת שבעה עשורים, הודות לאתוס הליברלי שהשתיק את האנטישמים מבית וגינה את המלחמה בתור אמצעי מדיני בזירה הבינלאומית. אם האירופאים אינם מוכנים ללחום כעת למען ערכיהם הליברליים בזירה הבינלאומית, ניתן לשער שיתנהגו באותו אופן בזירה הפנימית.

אל מול לחצם של אנטישמים השואפים להרחיק את היהודים מבתי הספר הציבוריים ומזירות ציבוריות אחרות, אירופה עלולה פשוט להיכנע לתהליך הדה־לגיטימציה של ישראל ושל היהדות. במצב של שפל כלכלי, תנודות דמוגרפיות בשל הגירה זרה מאסיבית ובלתי נשלטת, וכרסום האמונה כי הפוליטיקאים מסוגלים להגן על אזרחי מדינתם - ליהודי אירופה יש סיבות טובות לדאגה. תהליך זה מתרחש כבר עכשיו במדינות הגובלות באוקראינה, אך הוא עלול להתפשט אל מדינות נוספות כמו גרמניה, צרפת ובריטניה. הניסיון מלמד כי אנרכיה והתעלמות משלטון החוק הן תמיד בגדר חדשות רעות עבור "מיעוטים שהם טרף קל", כמו היהודים.

אם האירופאים לא יהיו מוכנים להילחם למען ערכיהם, אירופה תיחרב והיהודים ייאלצו לעזוב, או לכל הפחות - להידחק לשוליים.

הכותב הוא עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI)

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

ד"ר דב מימון

הכותב הוא חוקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI), מנהל את פעילות המכון באירופה. מחבר הספר "האם אנו עדים לסוף יהדות צרפת? " שיצא לאחרונה בפריז.

כדאילהכיר