הימים ימי חיטוי וטיהור. בכל רגע מתגלים ממדיה המפלצתיים של פרצת מוסר איומה בשורות המשטרה. אין לדעת לאן תתפתח הפרשה הזו וכיצד תסתיים, אבל בעוד אור השמש עולה על מוקד פגוע אחד של חירויות הפרט, קורים דברים מעניינים בזירה הרבה יותר קדושה ועקרונית - זירת החקיקה. הצעת החוק החדשה של חברים מתקווה חדשה, שעליה פורסם השבוע ב"ישראל היום", מבקשת לקבוע כי בית המשפט יוכל לחייב את ספק האינטרנט לחשוף זהות אדם שפרסם ברשת דברים המוגדרים "עוולה", או זהות מי שהפר את חוק לשון הרע.
מה זה אומר? זה אומר שאם עד היום יכול היה אדם להיות חשוף לתביעה אם פרסם על מאן דהוא שהלה גונב מים מברז הבניין המשותף, בשעה שברז המים המדובר היה בעצם הברז הביתי - הרי שמהיום יהיה אותו אדם חשוף לתביעה גם אם פרסם ששכנו הנ"ל הוא קמצן. או צוחק בקול רם מדי. אולי אפילו אם פרסם שהוא אידיוט. "עוולה" היא הגדרה רחבה מאוד. והחידוש הוא, שגם אם הדבר נעשה באופן אנונימי - הצעת החוק קובעת חיוב חשיפה.
על פניו, מדובר בהצעה חיובית מאוד. שיימינג הוא הרי שם נרדף לכל מה ששטני ומפלצתי, וכבר למדנו "ארור מכה רעהו בסתר" - אזהרה המתייחסת גם למי שמפיץ דברים בסתר בגנות חברו. הרשת היא רשות הרבים המודרנית. פגיעה אנונימית היא לכל הדעות רעה חולה. אז מה הבעיה?
הבעיה הראשונה היא הפגיעה בקודש הקודשים של חופש הביטוי. כשחברה מחליטה לשים את חופש הביטוי כאחד מעקרונות היסוד של חייה, היא מביאה בחשבון שהחופש הזה יכלול גם כמה ביטויים לא כל כך חיוביים. כדי לאשר את פרסום שירי נתן זך, אין צורך בחופש ביטוי. חירות זו נבחרה להיות עקרון יסוד בחיים הדמוקרטיים, מפני שמהותה כתנאי קיומי לחיים דמוקרטיים עולה על הסכנות שהיא נושאת בחובה. ועל כן, שימוש בתקנה שלטונית, או חס וחלילה - בחקיקה, כדי לפגוע, או אפילו כדי לגעת בחופש הזה - צריך להיות במשורה ומתוך רטט וזיע, אם בכלל.
הבעיה השנייה היא ההקשר וזהות מגישי ההצעה. ההצעה הזאת מוגשת בעיצומה של תגרה פוליטית מתמשכת, שפוגעת בפוליטיקאים רבים וניטשת בעיקר ברשת. בתוך ההקשר הזה, קל מאוד לפרש יוזמת חקיקה כזו כסתימת פיות (למעשה אין דרך לפרש אותה אחרת).
ועוד, והוא העיקר: בית המדרש הזה, של אחדים מחברי תקווה חדשה, חתום על שורת הצעות חקיקה ששייכות לאותה משפחה. החוק הנוכחי הוא אחיו המשודרג של "חוק הפייסבוק" הביזיוני, שמנסה לקבוע פיקוח שלטוני על תכנים המתפרסמים ברשת. להבדיל מהחוק הקודם, שמדבר על נזק או סכנה לציבור, כאן מורחבת הסמכות השלטונית גם ל"לשון הרע" - הגדרה הרבה יותר מרחיבה וכוללנית, ומכאן שהרבה יותר מסוכנת. תקווה חדשה היא מפלגה שמצויה במוקד סכסוך פוליטי מר עם יריבים פוליטיים. אם מחברים לניסיונות חקיקה אלה גם את ניסיונות החקיקה הקודמים של חלקים ממנה, בתחומי הגבלת הכהונה והקלון - התמונה המתקבלת היא של חבורה פוליטית שעוסקת בחקיקה פוליטית, שהולכת ומתפרשת - לחרדת רבים - כפגיעה קשה ומסוכנת בדמוקרטיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו