העולם המופלא של אתי כרייף

הגננת שפרה לא הרשתה לילדים בגן להגיד "בא לי". לאחר שניהלה ביד רמה את הגן במשך יותר מ־30 שנה וגידלה דורות של ילדים, היא לא האמינה בהתפנקות יתר. יש דברים שצריך לעשות ויש דברים שאסור, וככה מחנכים. ילד צריך גבולות, והתפקיד של המבוגרים הוא להציב אותם.

אתי כרייף לא היתה בגן שפרה. נדמה שאין אצלה גבולות, מבחינתה הכל מותר, המטרה מקדשת את האמצעים. קודם בא לה להיות שופטת, אחר כך לא בא לה שיראו עם מי היא התכתבה, עכשיו בא לה להיות חברת כנסת. סליחה, בא לי, מי אתם שתגידו לי לא?

היא מתאימה. היא החליטה. זה שמישהו חושב אחרת זה לא אומר כלום. ולא, היא לא מתכוונת להתחיל כאן מסע ארוך אל תוך הלילה, באמת, אין לה סבלנות לשטויות האלה של קריטריונים ונכון ולא נכון. היא מקצרת תהליכים, ואם זה לא מסתדר אז היא פוצחת בהתקף טנטרום. פעם אלה היו שירי געגועים לשר כחלון ולאחרים בווטסאפ, ועכשיו זאת ריצה מאולפן טלוויזיה אחד לשני.

בליץ תקשורתי, זה מה שחווינו בשבוע שעבר מצד כרייף. יש אנשים ש"עובדה" מבחינתם זה השיא - אצלה זה היה הפרומו. היא אפילו לא הסתפקה בחיקוי שלה בארץ נהדרת, ושחררה הקלטה של עצמה צופה בו, מחזיקה בכוס יין, מרקדת על הספה, מדושנת עונג ונורא מרוצה מהכל: האפי האפי, ג'וי ג'וי, איזה מגניב, הכל פצצות, אני מהממת טילים.

המווווון תקשורת בבת אחת - זה המתכון הבטוח להפיכת בוחן מציאות לקוי ממילא לאיוולת. כרייף קיבלה מחמאות, עצרו אותה לסלפי ברחוב, הקוסמטיקאית שלה התגאתה ברשתות שהיא לקוחה שלה, היא נהייתה סלבריטאית לרגע.

האגו שלה, שגם ככה לא סובל מהתכווצות שרירים, עבר שיעור פילאטיס מזורז ונמתח לממדים לא פרופורציונליים. כרייף נכנסה, במסלול מקוצר, לתוכנית ליוצאי ריאליטי שבטוחים שלייקים וזרקורים הופכים אותך למי שראוי להיות בעמדת השפעה לאומית.

ואם זה כך, הרי הדבר הנכון ביותר הוא להתפקד למפלגה, להיכנס לפוליטיקה. אני נגד הפרקליטות? אז יאללה, לליכוד. מה דעתי על הנושא הפלשתיני, מה משנתי הכלכלית, מה אני חושבת על יחסינו עם יהדות ארה"ב? אל תטרידו אותי בזוטות. יש רבבות, אם לא אלפים, שמתעסקים בקשקושים האלה. אני הופעתי בטלוויזיה, אני נראית נהדר, כל השאר לא אמור לעניין אתכם, בדיוק כמו שלא עניינכם איך הפכתי לשופטת ועם מי התכתבתי.

לזכותם של רבים מאנשי הליכוד ניתן לומר שהם לא בלעו את הפתיון הזוהר, ולא קנו את הלוקש. ברשתות החברתיות וגם בכלי התקשורת היו רבים שהביעו את הסתייגותם מהסגנון ומהגישה. מתפקדי הליכוד יודעים שנערת קיצורי הדרך אינה הולמת את מפלגתם. הם לא אלוהי המוסר, ובכל זאת מבינים את ההבדל בין מוסרי ללא מוסרי.

"אם בא לי בא לי. ורק אני אקבע לי. נדלק לי אור, נכבה לי", כתב אהוד מנור ז"ל ושרה להקת מנגו. אז לכרייף בא, ורק היא תקבע. רק שהשיר מתחיל במילים "בת שש עשרה הייתי". במקום להתפקד לליכוד, אולי כדאי שכרייף תירשם לשנה בגן שפרה.