כמה פיצויים היו נפסקים לטובת ג'ורג' פלויד במשפט נזיקין בארץ?
כמה היו שווים חייו של עבריין זוטר בשנות הארבעים לחייו בעל רקע תעסוקתי מוגבל שבילה שנים ארוכות בכלא והיה משתמש קבוע בסמים כבדים?
כמה "שווה" תיק של גרם מוות ברשלנות (לדעתי במערכת המשפט בישראל השוטר לא היה מואשם ברצח) לאדם כזה עפ"י דיני הנזיקין בארץ? מיליון ש"ח? שני מיליון ש"ח?
באמריקה הגיעה משטרת מניאפוליס להסדר פשרה עם משפחתו של פלויד (במקביל למשפט הפלילי ועוד לפני הכרעת הדין של המושבעים) להסדר פשרה בשיעור של לא פחות 27 מיליון דולר!
בתיק מפורסם אחר, הריגתה בטעות של הצעירה בראונה טיילור, שנהרגה בפשיטה משטרתית על דירתה בחשד למרכז סמים, אחרי שחברה פתח באש על השוטרים, קיבלה המשפחה בפשרה מעירית לואיוויל קנטקי 12 מיליון דולר פיצויי נזיקין. באותו מקרה השוטרים לא הועמדו כלל לדין שכן לא נמצא אבק פלילי בהתנהגותם.
כמה היו שווים חיי צעירה כזו, לא נשואה וללא ילדים עפ"י דיני הנזיקין בארץ? מיליון ש"ח? מיליון וחצי ש"ח?
האם חיי אדם באמריקה שווים יותר מאשר בארץ?
הסיבה להבדלים התהומיים עפ"י דיני הנזיקין בארה"ב לבין הפסיקה בארץ נובעת מהשימוש הנרחב הנעשה שם בפיצויים עונשיים שנועדו להרתיע את הנתבע ולחנך אותו על מנת שייטיב את דרכיו. בארץ, לעומת זאת, דיני הנזיקין מבוססים על עקרון "השבת המצב לקדמותו" שמשמעותו חישוב נזק מדויק שנגרם בפועל באמצעות בנוסחאות מתמטיות מסובכות. פיצויים עונשיים מהווים חריגה מעקרון זה.
על אף שבית המשפט העליון הכיר באופן עקרוני כבר לפני שנים רבות באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים גם בתביעות נזיקין במקרים של רשלנות רבתי או הפרת זכויות חוקתיות (ר' למשל ע.א 956/03) נותרה הלכה זו בחינת אות מתה שאינה מיושמת בפועל. הפיצויים העונשיים היחידים שנפסקים הינם בבתי המשפט ניתנים במקרה של תקיפה, מעשה מכוון או דיבה, אך לא במקרי רשלנות (כך למשל פסק בית המשפט העליון בשנים האחרונות פיצויים עונשיים לקרבנות הטרור הפלשתיני בסך 2-3 מיליון ₪, סכום חסר תקדים במדינת ישראל).
נסיבות הרשלנות במקרה המזעזע של האסון במירון הן חמורות ביותר, שכן מדובר במפגע המוני שהרשויות ידעו עליו מדי שנים. מבקר המדינה חיבר בנושא דו"ח חריף, וגורמים בכירים רבים התריעו בפני הרשויות כי כל שנה שבה האירוע אינו מסתיים באסון הינה בגדר נס. אולי מקרה זה, שהרשלנות בו כה זועקת לשמים, יביא סוף סוף למימוש עקרון הפיצויים העונשיים.
כל הגורמים המעורבים, העמותות, הרשות המקומית, משרד הדתות, המשטרה ואפילו המדינה, שניסתה לקחת את השליטה לידיה במשך שנים ארוכות, היו יכולים לצפות קטסטרופה כזו.
כל אדם שעיניו בראש יכול היה להבין רק מהתמונות של ההמון העצום הנדחס במעבר הצר כי מדובר באסון פוטנציאלי בוודאות קרובה, ואין צורך להיות מהנדס גרעין או חוקר פורץ דרך כדי להבין זאת.
דבר לא ישיב את ההרוגים באסון ואין דבר שינחם את המשפחות. אבל פיצויים עונשיים, מעבר למעט הנחמה והסיוע הממשי למשפחות שאיבדו את מפרנסיהן, עשוי גם לחייב את הרשויות לפעול בעתיד, ולהכניס מעט תוכן למילה שנעשתה כה חלולה לאחרונה: אחריות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו