בין קזחסטן לבלארוס: מה השיגו המחאות

גם בבלארוס וגם בקזחסטן חווים האזרחים שלטון אוטוקרטי של נשיא כבר כמעט 30 שנים. אלכסנדר לוקשנקו שולט בבלארוס מאז 1994, ואילו קאסים טוקאייב אמנם נבחר לנשיאות קזחסטן רק ב-2019, אך נחשב יורשו של נור-סולטן נזרבאייב, שכיהן בתפקיד משנת 1990 והכשיר את בחירתו. לכאורה, הציבור בשני המשטרים הללו צריך להקיא ולהוקיע את האוטוקרטיה, ולשאוף כמה שיותר לעבר הדמוקרטיה. שתי מדינות אלו חוו מחאות אזרחיות על רקע הרצון לשינוי פוליטי, אלא שהאחת הצליחה והשנייה מועדת לפורענות.

אריקה צ'נוות, שחקרה במשך שני עשורים רצופים מחאות אזרחיות נגד שלטון אוטוקרטי, הגיעה למסקנה שלפיה מחאה אזרחית אלימה אינה אפקטיבית, ולא תשיג את השינוי הרצוי. יתרה מכך, לשיטתה, מחאה אזרחית המשלבת נשים ונוער היא מחאה אזרחית אפקטיבית שיותר ויותר חלקים מהציבור ירצו להצטרף אליה, כי באופן טבעי מחאות מסוג זה נתפשות כמחאות לא אלימות. מנגד, מחאות ללא נשים או ילדים נתפשות כמחאות אלימות, ולכן הציבור לא ייסחף אליהן והן ידעכו מהר ללא השגת המטרות.

דוגמה למחאה לא אלימה כזו הייתה בבלארוס. "אהבה חזקה יותר מפחד" הייתה סיסמתה של מריה קולסניקובה, מהדמויות הבולטות בקמפיין לנשיאות בלארוס לפני שנה וחצי, שבו אותגר שלטונו הבלתי מעורער של לוקשנקו. דרכה ומחאתה הלא אלימה לפני הבחירות ואחריהן גייסו את הציבור להזדהות עם האופוזיציה לשלטון, והן שסדקו את אחיזתו של לוקשנקו בבלארוס. הן גם אלה שיובילו למפלתו כבר בשנים הקרובות.

מנגד, המחאה בקזחסטן והמהירות שבה הסלימה לאלימות עלולות להוביל בטווח הארוך לתוצאה הפוכה. המחאה, שהתחילה כמחאה על יוקר המחיה ולא על רקע פוליטי, הסלימה מהר מאוד לאלימות קשה מצד חלק מהמוחים. האלימות הגואה מצד המוחים נתפשת בציבור בבוז לעומת אלימות המשטר, שנתפשת כמסדירה, וככלי שמאפשר לציבור להמשיך להתנהל בשגרה. ההסלמה המהירה והאופן שבו נתפסת האלימות הם שעלולים להוביל לביסוס מעמדו ושלטונו של טוקאייב לעוד שנים רבות.

מנגד, המחאה הבלארוסית, עם סיסמתה "אהבה חזקה מהפחד", גרמה לכך שלוקשנקו נותר כנשיא ללא ציבור ובעצם ללא מדינה. בדרכה השקטה, הצליחה המחאה הבלארוסית לערער את שלטונו של לוקשנקו ואף לשמוט את הקרקע מתחת לרגליו. על מנהיגי המחאה הבלארוסית כבר נגזרו עונשי מאסר ממושכים, אבל אין ספק שהמחאה השקטה הצליחה: אם לא היום - אז בשנים הבאות, היא תהיה הבסיס לנפילת משטרו האוטוקרטי של לוקשנקו.

ובתוך אלה, יש לציין עוד דבר: התערבותו של ולדימיר פוטין בשתי המחאות מרמזת על מערכת בחירות קשה שתתקיים ברוסיה ב-2024, כשפוטין ינסה את מזלו להיבחר בפעם החמישית, לאחר ששינה את חוקתה של רוסיה וקיבל אפשרות להיבחר פעם נוספת לאחר 24 שנים. התערבויות אלו והמשבר מול אוקראינה מלמדים על הניסיון הנואש שלו לשווק את עצמו כמנהיג יחיד.