"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ואז יצאה ההוראה: להשמיד את עמיחי שיקלי

הכיתה, נתקלנו מלפנים, ימני ערכי מחופר. אל האויב בדילוגים!

,
0השמעה
האויב מספר 1. עמיחי שיקלי, צילום: צילום: אייל מרגולין-ג'יני

לא היה צריך יותר מהודעה שלא ישתף פעולה עם כוונתו של בנט להקים ממשלת שמאל, כדי שהוא יהפוך יעד למתקפה.

שיקלי ידוע כציוני אדוק עם קריירה צבאית קצרה מאחוריו, המחנך את חניכי המכינה שלו על כתבי הציונות והיהדות. כמדד להצלחת המכינה הוא בודק כמה חניכים ממשיכים לתפקיד שני כקצינים כיוון שאחד פשוט לא מספיק לו. מבקריו גייסו בהתאם את הצבא, את הרב קוק ואפילו את יגאל עמיר.

זה התחיל מפוסט של לוחם גולני ששירת עם מפקד של שיקלי ולא הכיר אותו אישית. "עמיחי איך יכול להיות שאנחנו יכולים להילחם ביחד כולנו ולא יכולים לשבת בהנהגה משותפת בהעדר שום מוצא פוליטי אחר? " אמר הפוסט. חנוך סער, ממובילי מחאת הדגלים השחורים עליהם אמר שיקלי "מה לנו ולאנשי הדגלים השחורים", ביקש משיקלי "עזוב בצד את המונחים ימין' ושמאל ונסה להתחבר לערכים של מצויינות, שמחה ואהבת ישראל", כמובן בתוספת מלחמה בשחיתות ולחבור למחנה השמאל.

זה הספיק בשביל כתבים כמו טל שניידר וניר דבורי לפרנס כמה כותרות בנוסח "חבריו מהצבא של ח"כ שיקלי, בוגרי יחידת אגוז עצבניים". כמובן שלא מדובר בחברים שלו, פשוט באנשים ששירתו כמו שיקלי בגולני, וכמובן יש פה ושם עוד לוחמי גולני שאולי דווקא מסכימים איתו.

שיקלי, בניגוד לטענות, גם לא מחרים אותם כמובן. להחרים פירושו להסכים לדרך אידיאולוגית אך להחרים אדם או ציבור, כפי שעושה מחנה השמאל לנתניהו ולמצביעיו. שיקלי לעומת זאת, פשוט מעוניין לקדם דרך אידיאולוגית ופוליטית אחרת. קוראים לזה ויכוח בריא.

הטענות הללו חסרות יסוד כמובן, שהרי אין קשר בין שירות משותף להסכמות פוליטיות. להיפך. האתוס הצבאי של הרעות נועד להבליט את ההבדל בין הצבא לאזרחות, בין הויכוחים והפוליטיקה ללחימה המשותפת. מגוחך אפילו שצריך לנסות להסביר את זה.
האמת היא שגם לא צריך. כי הרי מדובר בקמפיין פוליטי ציני, לא בשיח ממשי. ואכן, מהר מאוד עברו למחוזות אחרים.

אריאנה מלמד הספיקה להזכיר לשיקלי שהעיניים שלו דומות לעיניים של לא פחות מאשר יגאל עמיר. הבנתם? גם שיקלי ימני, וגם צבע עורו חום. חה חה חה. במשתמע, גם הוא כמו עמיר רוצח ממשלת שמאל. לא פחות.

דן מרגלית נזכר ברב קוק, שנחשב למורה הרוחני והמייסד של הציונות הדתית ושממנו ציטט שיקלי בתחילת מכתבו לבנט. אחרי המחמאות ותיאור דמותו של הרב מסיים מרגלית: "האם קוק" (כי למה לקרוא לו בתואר המכבד רב) "לא היה מעדיף ממשלה קצובת זמן עם יש עתיד משלטון מושחת, שכמותו הרסו מדינות חזקות מבית כגרורות סרטניות של שחיתות?". כן, הבנתם נכון, גם הרב קוק – שבדרך כלל זוכה לקיתונות של בוז ומוצג כאבי הקיצוניות המתנחלית (אפרופו "חמורו של משיח") מגויס לפתע לקמפיין ההשמדה.

בינתיים העלילה מסתעפת. יוסי מזרחי מחדשות 12 הודיע הבוקר כי החזית הורחבה וכוללת עכשיו גם את אשתו של שיקלי, המשמשת כיועצת חינוכית באחד מבתי הספר בצפון. מזרחי טרח לשוחח עם תלמידים בבית הספר והוא מבטיח לנו שמתעורר שם מרד.

מכונת התעמולה המשומנת של השמאל והתקשורת המרכזית לא בוחלת באמצעים. אחים לנשק, רעיות ובני משפחה; מי שבא ברוך הבא. הכל כשר במאבק חסר הפשרות שלהם נגד שלטון הימין. "גוש הריפוי" הם קוראים לזה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר