האם ילדכם נופל קורבן להתעללות בבית הספר? אני בטוח שאני לא היחיד שהשאלה הזו מעסיקה אותו, ובצדק. אינסטינקט ראשוני מוביל אותנו להגן על ילדינו בכל מחיר, וחלק מההגנה הזו היא לברר, לשאול, לא להשאיר את הילד לבד.
במשולש שבין מערכת החינוך, ההורים וילדם הסובל מהתעללות, נשכח שחקן נוסף, מרכזי וחשוב, אם כי מעט שקוף, למרבה האירוניה - הילד המתעלל. דמותו מעוצבת בדמיוננו כשהיא שלמה וגמורה, קווי האופי ידועים, וכמובן ידועים החסכים הנפשיים שהובילו אותו לאלימות ולבריונות. אף שכל אלו ידועים, אני ממליץ להורים לפשפש בזיכרונם, ולבדוק מתי בפעם האחרונה הם ראו במציאות ילד אמיתי העונה למאפייני "הילד המתעלל" הטבועים בדמיוננו. אני באופן אישי לא פגשתי כזה ילד, אבל אני מכיר את הילד שלי.
ילדי החמוד, המתוק, האוהב והאהוב על חבריו, זה שמכין עכשיו שיעורי בית בחדרו, וששום דבר במראהו או בהתנהגותו לא רומז ולא ירמוז לעולם שהוא ילד מתעלל.
או שלא. אולי הוא באמת הילד האציל והחזק שנחלץ לעזרת החלש, בדיוק כפי שביקשתי לגדל אותו, אבל לעולם לא אוכל לדעת זאת עד שלא אשב איתו ואברר את העניין.
התעללות בילד חלש יכולה ללבוש צורות רבות. מיעוטם של מעשי הבריונות מתאפיינים במודל הפשוט והקלאסי, קרי "ילד רשע" שמגיע עם מזוודה של בעיות מהבית; ההתעללות בקורבן היא ציר חייו, ועל תזמורת האומללות מנצח "הילד הרשע" לבד ובעצמו. אמנם זה מודל פשוט שקל להבין ולתפוס, אבל כדאי להיזהר ממנו. לכו על התסריטים המורכבים, אלה של החיים, אלה שבסופם אנחנו עלולים למצוא את הילד הפרטי והמתוק שלנו בצד של הרעים.
ים של מילים כבר נשפך על הטענה "ילדים עלולים להיות אכזריים". הטענה נכונה, אלא שגם היא מעט פשטנית. נכון שילדים עלולים להיות רעים, לגרום סבל איום ולהיות השטן של קורבנם, אבל לא תמיד הם יודעים את זה. בהרבה מקרים הילדים לא ישימו לב, ולא יקדישו מחשבה נוספת לכך שעצם קיומם הוא התגלמותו היומיומית של הגיהינום עבור חברם.
לא צריך הרבה בשביל להיות מתעלל. לפעמים זה כרוך בלחיצה על כפתור בטלפון הנייד. לפעמים אפילו זה לא. יכול להיות שהילד שלכם משתתף בהתעללות מבלי דעת. יכול להיות שהוא רק "זורם" עם חבריו בשעה שהוא פסיבי לחלוטין. הבה נדמיין את חצר ביה"ס כמטפורה, ונצייר לעצמנו את קורבן ההתעללות עומד במרכזו של מעגל ילדים. לא כולם מרביצים, חלקם "סתם" לא נותנים לו לצאת, חלקם בכלל מקלידים בנייד ואפילו לא משגיחים בנעשה. סביבם, בחצר, מתהלכים ילדים נוספים ומביטים מרחוק על המעגל. מי מאלו הוא הילד שלכם?
תפקידי הוא לבגר את ילדִי. להסביר לו בפירוט מוחשי את ההשלכות של מעשיו. האחריות שלי היא לגרום לו לקבל על עצמו את האחריות לחברו החלש, ולהבין שאין ולא יהיה לעולם מעגל מרוחק מספיק כדי ליטול אותה ממנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו