"המתנחלים" אינם האויב

את חיים שדמי אני לא מכירה. הבנתי שהיה בין המפגינים הבולטים בבלפור, ושהוא מתהדר בטייטל "פעיל שמאל". בשבוע שעבר, הוא נתן תצוגת תכלית לאן המחנה שדוגל לכאורה בהומניזם ומתנגד לאלימות מסוגל להידרדר: בנאום מלא פאתוס, בעיניים בורקות ובשנאה תהומית, קרא שדמי לממשלה להעניק לו נשק אשר יופנה כלפי "המתנחלים", בה"א הידיעה. כלומר - כלפיי. הקריאה המיליטריסטית הזאת לוותה במחיאות כפיים סוערות של הנוכחים בדיון, שכונס בכנסת תחת הכותרת המלחיצה: "עוצרים את אלימות המתנחלים". שוב, בה"א הידיעה.

הכנס, שאותו ארגנו ח"כים ממרצ, מהעבודה ומהרשימה המשותפת, התקיים יום אחרי שאליהו קיי הי"ד נרצח בעיר העתיקה בירושלים. אל הכנס הוזמנה גם האירוניה, אך השכל הישר, המוסר והאחווה - נעדרו.

בחודשים האחרונים, הפכה "אלימות המתנחלים" לשם קוד שמטרתו להפוך לעובדה מוגמרת. שיטוט קצר בגוגל יניב עשרות דפים של ניירות עמדה תחת כותרת זו, המופקים על ידי ארגונים כמו יש דין, HRW, שלום עכשיו או "המשרד לתיאום עניינים הומניטריים בשטח הפלשתיני הכבוש" של האומות המאוחדות.

כשאני רואה קמפיין מתוזמר היטב, השאלה הראשונה שאני שואלת היא: את מי זה משרת? למי יש עניין לצייר את תושבי היישובים שמעבר לקו הירוק כמחבלים בפוטנציה מעצם היותם? מי רוצה להשכיח מהציבור הישראלי מי הוא האויב האמיתי של ישראל?

אני רוצה להעניק לכם הצצה לשגרה של תושבת אחד היישובים הללו, שנוסעת יום־יום בכבישים, ויודעת שיש שעות שבהן לא מומלץ לנסוע ליד ביה"ס שבלובאן א־שרקיה, כי הסיכוי לחטוף אבן שואף ל־50 אחוז. אחת שיודעת שברולטה הרוסית הזאת, ברגע שיהודי ינסה להגן על עצמו - מחכים לו גדודים של צלמים פלשתינים, הממומנים בכספים זרים, שיתעדו את "אלימות המתנחלים" ויפיצו את הסרטונים לכל עבר.

מי מרוויח מכך שתושבי ההתיישבות יהפכו ללא־לגיטימיים? לדאבון הלב, האנשים שמעוניינים בכך יושבים כיום סביב שולחן הממשלה. ומה יקרה ביום שבו לא נפתלי בנט יישב בראש השולחן, אלא יאיר לפיד? אותו לפיד אשר כתב ב־2006, לאחר הגירוש מגוש קטיף: "מדוע היה דחוף וחשוב כל כך למדינת ישראל להתפנות מעזה? אני רוצה להציע תיאוריה: זה לא היה למרות המתנחלים, אלא בגללם. זה מעולם לא היה קשור לפלשתינים, לדמוגרפיה, לשאיפה להסדר שלום, לתשישותו היחסית של צה"ל או לכל אחד מן ההסברים שניתנו לנו. המניע היה אחר לגמרי: הוא נעוץ בהפרת האיזון העדין שהיה בין החברה המתנחלית לבין החברה הישראלית". היה צורך, לדברי רה"מ החליפי, "ללמד את המתנחלים שיעור בצניעות, ואולי גם בדמוקרטיה".

השיעור לא נלמד דיו. הרי ללפיד ולמחנה שלו יש מונופול על הדמוקרטיה, כידוע, ובעיקר על ה"נורמליות". ומה פחות נורמלי, בעיני המחנה הפרוגרסיבי, מאנשים המתעקשים לדבוק בערכים ומאמינים באמונה שלמה בצדקת הדרך, מתוך כך שהדרך נסללה על פי צו אלוהי? המערכה נגד "המתנחלים" היא קצה הקרחון. השלב הבא עלול להיות הרבה יותר רחב.