סערה זוטא פרצה לה השבוע בערוגות השמאל. גדעון לוי, מהעיתונאים המובילים את השמאל הקיצוני זה עשרות שנים, נפגש עם בנימין ושרה נתניהו בסלון ביתו של העיתונאי בני ציפר. במפגש שהוא מתאר כאישי, חם, מעניין ומרגש, התגלה לו כי מנהיג מחנה הימין שונה לחלוטין מכל שתואר בערוגות השנאה היוקדת של השמאל, שלימדו אותנו שאין רֶשע ופשע שלא דבקו בנתניהו וברעייתו.
לדברי לוי, שאלפי מאמרים שכתב עומדים כעדים מהימנים כי חף וטהור הוא מכל סממן של ימניות, נמצא "כמעט ההפך המוחלט ממה שמספרים על אודותיהם, ההפך ממה שחושבים עליהם. אין כמעט דבר שנאמר עליהם מצד חדורי התיעוב, שלא התגלה באותו ערב כהיפוך התמונה".
מרגע זה נפתחו שערי שמיים, ולוי, שעד אז היה אהוב ומחובק על ידי "האנשים החושבים", הפך לשנוא ולמקולל, אש ותימרות עשן ניתכות בו בזעם קדוש. פסיכולוגים של השמאל, אותם מפענחים בע"מ האמונים על מסתורי הנפש, התגייסו להסביר את שעובר על אישיותו הפגומה שסטתה מדרך הישר. אחת הפרשנויות אוחזת בטענה שלקה בתסמונת שטוקהולם.
לוי נתפס בעיניהם כאדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, ומפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידיאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו שלא מרצונו. המסקנה המתבקשת כנראה היא שיש לדרוש מבני ציפר לשחרר את חברו שנכלא בסלון ביתו, או שמא מהמרתף האפלולי והטחוב, שם עבר סדרה יעילה של השפלות ועינויים עד שהשתבשה עליו את דעתו. ישוחרר לוי לאלתר.
אוהבי ההיסטוריה שלחו חכה ארוכה לנבכי זיכרונם והעלו באוב ממצאים מדהימים. הם נזכרו שהיו אנשי רוח וסופרים שנפגשו עם היטלר או סטלין, יצאו מהמפגשים נפעמים מקסמם האישי והפכו למעריציהם. כך, אם כן, נפתרה התעלומה של גדעון לוי.
שמאלן אחר, מדופלם למשעי, המכיר עצמו היטב, מאשים את לוי בחיפוש אובססיבי אחר פרסום וכבוד, וכי בתיאור האוהד את נתניהו מצא דרך אופורטוניסטית להחזיר לעצמו את שאבד לו. אני הרהרתי בחשש שאביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי שהשמש שוקעת לאיטה על תפקידו, עלול להתנער בקריאת "אֶאוּרֶקָה" ("מצאתי" מיוונית) ויכניס את לוי כחיזוק לעדי התביעה שהבאישו למרחוק במשפט נתניהו כראיה חותכת על סיקור אוהד של נתניהו בעיתון "הארץ". גם לכך יכולים אנו לצפות בצוק העיתים.
לעיתים קשה להבין את נבכי נפש השמאל על מעמקי הבורות והבערות שמתגלים כלפי אחד משלהם שרוצה להגיד משהו פשוט: "אתם טועים. טעיתם ביחס לנתניהו". משפטי השדה שלהם מזכירים ימים שחשבנו שחלפו לבלי שוב כשהם ראו את השמש ההיא שהם העריצו עד בלי די.
טירוף המערכות שבערוגות השמאל סביב גדעון לוי מצביע על כך שגם הם מבינים כי המספידים את הקריירה הפוליטית של נתניהו טועים. האופוזיציה איננה מתפוררת, אולי התהליך הוא אחר. יו"ר הקואליציה מטעם ימינה, עידית סילמן, שמבינה שסיכויי מפלגתה מתנדפים באוויר, לא מכחישה שהיא מגששת את דרכה למצוא שיבוץ ביש עתיד - לקפוץ מהספינה השוקעת שעה אחת קודם לשקיעתה. מטרתם היתה לסלק את נתניהו ובכך לפורר את המחנה לחלקיו.
אולם נתניהו מעולם לא היה המטרה האמיתית שלהם, אלא הידיעה שאחדות מחנה הימין מבוססת על יכולתו לקשור בין חלקיו המגוונים. אינספור מילים קראנו כי האיש גמור, הכיסא שלו בליכוד מתנדנד, האופוזיציה שלו נסדקת והחקירות של בן־ארי ומנדלבליט סוגרות עליו בהדלפותיהן המגמתיות. פותחים את העיתון ושומעים כי הסקרים מכים בו ואוטוטו הוא נעלם, ובאורח מוזר מתקיים בו הפסוק "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו