לחלץ את המרחב הכפרי מהפקק

שעה וחצי - זה פרק הזמן הממוצע שלקח לי להגיע בימים האחרונים מביתי במושב חוגלה אל מקום עבודתי, המועצה האזורית עמק חפר. מספר הקילומטרים: שבעה.

90 דקות שלמות - וזה עוד כשנסעתי, כמו רבים מתושבות ומתושבי עמק חפר - דרך השדות, מנסה בכל דרך לקצר ולו במעט את זמן הנסיעה הארוך כל כך. באופן רגיל, ללא פקקים מיוחדים, הנסיעה הזו לוקחת בין חמש לשבע דקות (!).

הפקקים בימי הפוסט־קורונה הפכו למכת מדינה, אבל במרחב הכפרי מדובר בשיתוק של ממש. בהיעדר כמעט מוחלט של תחבורה ציבורית, המציאות היא של פקקים בלתי נגמרים בתוך היישובים, איחורים יומיים של הסעות לבתי הספר, הפסד של חצאי ימי עבודה ויותר, ותחושה כללית של מצור.

המרחב הכפרי שונה מאוד במאפייניו מהעיר, גם בכל הקשור לתחבורה. המועצה האזורית עמק חפר מתפרסת על שטח של כ־130 אלף דונם, שבהם 41 יישובים וכ־43 אלף תושבות ותושבים, שאליהם נוספו בשבוע האחרון כ־7,000 סטודנטים מהמרכז האקדמי רופין שבעמק. לכן, בעמק חפר, ובמרחב הכפרי בכלל, חייבים לנסוע כדי לקבל כמעט כל שירות - סופרמרקט, רפואה, חינוך, חוגים ופעילויות, ובוודאי מקומות העבודה, שאליהם נוסעים על כבישי האורך העוברים אצלנו כולם - כבישים 2, 4 ו־6.

אם עד לאחרונה הבעיה החמורה היתה ההגעה למקומות העבודה שבערי המרכז, בשבועות האחרונים גם עמק חפר עצמו נהיה פקוק באופן בלתי אפשרי, וזה מתחיל ביציאה מהבית ממש.

הפתרון היחיד למצב הזה, בטווח שעוד נראה לעין, הוא תחבורה ציבורית טובה, יעילה ונרחבת. אולם, ברוב־רובו של המרחב הכפרי כמעט אין תחבורה כזו. כאן, בעמק חפר, התחלנו לפני כמה חודשים פיילוט של שירות תחבורה גמישה, "קוויקר". אולם מדובר בפתרון בתוך העמק בלבד, ונוסף על כך - השירות אינו נרחב מספיק על מנת שייווצר שינוי משמעותי.

והבעיה הקשה באמת: אין בעמק חפר (כמו במועצות רבות נוספות במרחב הכפרי במדינת ישראל) אף לא תחנת רכבת אחת. התחנות הקרובות ביותר הן בחדרה ובנתניה, וכפי שכבר אפשר להבין, ההגעה אליהן כרוכה בפקקים אדירים, וקשה מאוד למצוא לצידן חניה.

היתה לנו כאן בעמק חפר תקווה גדולה: במשך 20 שנה הבטיחו להקים כאן תחנת רכבת במסגרת פרויקט המסילה המזרחית. לצורך כך אף הפקיעו מתושבינו קרקעות רבות. אבל ממש ברגע האחרון, גילינו כי משרד התחבורה ביטל את ההחלטה. אל מול קול הצעקה הרמה שהקמנו, הודו במשרדי הממשלה, שלא לציטוט כמובן, שהעוול אכן גדול. אבל - ככה הוחלט. יש סדרי עדיפויות כלכליים, ואנחנו כבר נסתדר איכשהו, לא?

אז זהו, שלא. הפגיעה אינה רק בנו, תושבי עמק חפר, או רק בתושבות ובתושבי המרחב הכפרי, אלא באיזון שבין מרכז לפריפריה במדינת ישראל. זו פגיעה שעלולות להיות לה השלכות קשות, כלכליות ודמוגרפיות. ללא פתרונות הולמים, המצב ימשיך להידרדר. הפקקים יתארכו. נמשיך להיאבק, להשמיע את קולנו, להפגין, לצפור את צפירות האזהרה, בתקווה שלמרות הכל, מישהו - בממשלה, במדינה או במשרד התחבורה - עוד יתעורר.