הר חברון הוא סיפור של פריפריה וחלוציות

הזמן כאילו עצר מלכת בהר חברון. נהגתי שם השבוע, בכביש המוביל מקריית ארבע ליישוב מעון, ומשהו בלב שלי קצת נצבט: הצמיחה היהודית קורית כאן לאט מדי. הכביש אותו כביש, צר ומפותל, שזכור לי עוד כנערה מלפני יותר מ־20 שנה. בעוד שאר אזורי ההתיישבות בגוש עציון, בנימין ושומרון פרחו - הר חברון נשאר קצת מאחור.

לא קל לגור בהר חברון. מצפון שוכנת ירושלים הבירה, רחוקה מכדי להיות העיר הגדולה של היישובים שם, ומדרום בירת הנגב באר שבע, שוכנת בעמק, בעוד הר חברון מתנשא לגבהים. התושבים מלינים על עומס נורא במחסום מיתר, עורק התחבורה הראשי שלהם דרומה, דבר שמתווסף לתשתית כבישים רעועה ויחסי שכנות רעועים גם הם עם הערבים. הר חברון מספר סיפור של פריפריה וחלוציות שזורות זו בזו, ומדינה שפשוט הפקירה חבל ארץ שלם שכל כך זקוק לה.

אל תוך הקלחת הזו, וכאילו לא די באתגרים של התושבים, נשפכות גם מדינות אירופה. במשך יותר משנתיים מתנהל קמפיין אגרסיבי ומלוכלך נגד ישראל והוא מתמקד בהר חברון. הקמפיין מבקש להשחיר את פניה של מדינת ישראל כולה, אך את האש המיידית מהקמפיין סופגים חיילי צה"ל והתושבים, שנמצאים בחזית. "אנחנו אנשים פשוטים", אמרה לי השבוע שרה הגר, תושבת היישוב אביגיל, "יישוב של חילונים ודתיים שרוצים לחיות את חייהם, בלי בלאגן כל הזמן". שרה סובלת מהצקות בלתי פוסקות של ערבים ואנרכיסטים משמאל, שמגיעים לפתח הבתים מדי שבת, ומטרור שמאיים לה על הבית. לפני כמה ימים הבעירו ערבים צמיגים וחסמו את הכביש המוביל לאביגיל, עורק הגישה היחיד ליישוב. לא היו וידאו או תמונות, רק דיווח יבשושי בווטסאפ.

שרה וחבריה נלחמים בעל כורחם במלחמה שהם לא בחרו. הם מתמודדים מול המיליונים של ממשלות אירופה, של הרשות הפלשתינית ושל ארגוני השמאל, וגם מול חוסר הצדק שנושב כלפיהם מבג"ץ, מול תקשורת אדישה בואכה עוינת, וכמובן מול הערבים שמקיפים את היישובים שלהם בטבעות חנק של בנייה בלתי חוקית, בתוך שטחי אש ועל אדמות מדינה, תוך שהם חורצים בהרים כבישי הברחה שדרכם הם מבריחים מכוניות וסחורה גנובה בכמויות מבהילות. משחקים להם עם החיים שם, בהר חברון, ולמדינת ישראל לא אכפת. זה רחוק מדי, זה פרוע מדי, זה לא מזיז לאף אחד.

בביקור שם השבוע, ביקשו התושבים ונציגי המועצה הצעירים שנעזור להם מול החנק הציבורי שסוגר עליהם. בראשם עדיין הדהדו התמונות הקשות משמחת תורה, של האלימות כלפי ערבים תושבי אחד הכפרים. ארגוני השמאל הקיצוני לא המתינו רגע ולא חסכו יורו והפיקו שלטי פרסום אימתניים שזועקים בצביעות ובחוצפה ש"הגיע הזמן לעצור את אלימות המתנחלים". נציגיהם בכנסת אף כינסו דיון דחוף ופופוליסטי בוועדת חוץ וביטחון, מתעלמים בכוונה מהתמונה המלאה של קמפיין משומן וטרור בלתי פוסק.

תושבי הר חברון הם בשר מבשרנו. במקום שבו המדינה נטשה וכל העולם תוקף אותם, טוב יהיה שאנחנו, האזרחים, נושיט להם יד.