תקרת הזכוכית עלתה קומה

נקודת הפתיחה של תינוק הנולד היום באופקים אינה דומה לזו של תינוק הנולד בשוהם. לפי נתוני הלמ"ס, רק כ־8% מבני אופקים בגילי 20-29 מגיעים לאקדמיה, לעומת יותר מ־30% משוהם. זהו אמנם שיפור ביחס לעבר, אך הפערים עדיין גדולים, והדבר נובע ממחסור במשאבים ובהזדמנויות: אם אין תנועת נוער, אם התיכון לא מכין ליחידות העילית של צה"ל, אם אין כיתת 5 יחידות לימוד במתמטיקה ואם היצע מגמות הבחירה מצומצם - נקודת הפתיחה של התינוק שלנו תהיה נמוכה משמעותית.

גם אם צלח את כל המכשולים, והצליח להגיע לאקדמיה ולגייס מימון ללימודיו, האם יצליח להגיע למשרה נחשקת, שתאפשר לו מוביליות חברתית? נראה שלא. מכון המחקר של הכנסת מצא כי ככל שיורדים בדירוג האשכול החברתי־כלכלי, כך נמצא פחות סטודנטים למקצועות המחשב והמתמטיקה ויותר סטודנטים לחינוך והוראה. הפערים הם עצומים: מתוך הסטודנטים באשכולות 1-4 רק כ־12% לומדים במקצועות המחשב והמתמטיקה, לעומת 25% באשכולות 7-10.

כבוגרת מקצועות הרוח והחברה, אני מאמינה כי כל תחומי הידע חשובים, וכי אנשים צריכים לפנות ללימודים לפי נטיית ליבם. עם זאת, כשהקורלציה בין מצב סוציו־אקונומי לבחירת מקצוע לימוד מובהקת כל כך, אפשר לשער כי אין כאן עניין לבחירה אמיתית, אלא תוצאה של אי־שוויון חברתי צורם.

לצעירים מרקע מוחלש קשה מאוד להגיע למקצועות בעלי פוטנציאל הכנסה גבוהה ולשנות את מסלול חייהם. ד"ר יעקב נהון טבע בזמנו את המושג "במעלה המדרגות היורדות" כשהתייחס בספרו לדור ראשון להשכלה גבוהה, ובעיקר ליוצאי אסיה/אפריקה. צעירי הפריפריה אמנם הצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהגיע בחלקם לאקדמיה, אך האוכלוסיות החזקות התקדמו מהר, הרבה יותר. התוצאה היא שהמשרות הבכירות במשק, בהיי־טק, ברפואה ובמשפטים, ותקני הסגל האקדמי, נשארו נחלתם של האשכולות הכלכליים־חברתיים הגבוהים. לא רק שהדור הצעיר משעתק את מצב הוריו, אלא שהפערים אף הולכים ומעמיקים.
תהליך ההתרחבות של ההשכלה הגבוהה נתן מענה לאוכלוסיות מוחלשות, אך מטבע ההשכלה הגבוהה נשחק. נוצרה דיפרנציאציה הן במוסדות הלימוד והן בתחומי הלימוד, המשפיעה ישירות על היכולת של האקדמיה לשינוי בריבוד החברתי. רק כשמספר הסטודנטים מהאשכולות הנמוכים יגיע לפקולטות היוקרתיות בשיעורים דומים לאלו שמגיעים מרקע סוציו־אקונומי חזק; רק כשציבור צעירים זה יגיע למשרות ההיי־טק הבכירות ויהיה חלק משמעותי מהסגל הבכיר של המוסדות להשכלה גבוהה - רק אז נוכל לקבוע כי האקדמיה היא מקור לניעות חברתית.