הושמטתי, לא השתמטתי

טורה האחרון של עירית לינור ב"ישראל השבוע" (17.09) עסק בשר התקשורת יועז הנדל, ובין היתר אוזכרה שם נטייתו לציין ש"בן גביר לא שירת בצבא" (כאשר האמת ידועה לו היטב), בעיקר כדי לסמן את ההבדל בין הימין הטוב והנאור, "הלוחם הציוני ואוהב ישראל" מסוגו - לעומת הימין המסוכן והמשתמט - מסוגי.

להנדל, שיושב בקואליציה עם נציגי האחים המוסלמים, שמכריז ברדיו שהוא מעדיף את וליד טאהא ורע"מ על פניי ועל פני חבריי, שנושא באחריות מיניסטריאלית להעמקת אובדן המשילות בנגב ובגליל ולמדיניות התגובה הרפה והפקרת חיילי צה"ל, יש צורך תדמיתי בהול להעביר את הפוקוס הציבורי לאחרים.

אבל גם לדמגוגיה צריך להציב גבולות מדי פעם, ובמקרה שלי הגבול עובר בהצגתי כמשתמט. אכן אני בא ממשפחה ימנית (אגב, לא דתית), אולם אמא שלי, שושנה ז"ל, משכונת הכורדים בירושלים, לא רק שבנערותה הצטרפה לאצ"ל ואף נעצרה על ידי הבריטים, אלא שגם שירתה בצה"ל כקצינה. אבא צדוק ז"ל לחם בכל מלחמות ישראל, ואחי שי הצטרף לגרעין הנח"ל בשדה בוקר.

גם אני הייתי אמור להמשיך במסלול זה אבל הפעילות האידיאולוגית שלי, זו שהתחלתי בה בגיל 14, כשהשתתפתי באינספור הפגנות - העלתה אותי על הכוונת של הפרקליטות. כן, אלה האהבה והאכפתיות שלי לעם ישראל שהיו לרועץ בקרב גורמים פוליטיים מסוגו של הנדל. הימים היו ימי אוסלו, ואותם גורמים נעתרו לפניות של אנשי השמאל הקיצוני, ולמעשה מנעו ממני לשרת בצבא.

לא אשכח את השיחה עם מפקד לשכת גיוס דאז, שסיפר לי שהדעות שלי מונעות מצה"ל לגייס אותי. "אז למעשה אתה אומר שאתם צבא פוליטי?", שאלתי את המפקד, שלא השיב וגם לא סיפר נתון שבדיעבד נודע לי - חברי כנסת מהשמאל אכן פנו ודרשו למנוע את גיוסי, וצה"ל נעתר להם.
לא עזרה שביתת רעב שקיימתי במשך שלושה ימים מול לשכת גיוס. לא עזרו פניות והפצרות, כולל מכתב מרגש שכתבה אמא שושנה ז"ל לרמטכ"ל דאז, שהמתינה לתשובה עד יום מותה - לשווא. כשמביאים בחשבון שהרמטכ"ל היה אז אהוד ברק, ברור גם למה.

בלית ברירה, המשכתי לשרת את עם ישראל במסלול אחר, ולא הפסקתי מאז. נרדפתי על ידי שי ניצן וגורמים פוליטיים בגלל אהבתי למדינה. עברתי לפני כ־20 שנה להתגורר בחברון כשליח של עם ישראל, ובשורה של הצעות חוק שהגשתי מיום כניסתי למשכן אני מבקש לתת גב לחיילים ולשוטרים ולאפשר להם לפעול בחופשיות וללא הגבלות (אותן הגבלות שמטילה עליהם הממשלה שיועז יושב בתוכה). אולם כל זה לא מונע מהנדל ומדומיו להמשיך להטיל עלי רפש כדי לכסות את ערוותם.

אלא שאלה ימים אחרים, והציבור למד להכיר אותי מעבר לדמוניזציה הדמגוגית שהנדל שותף לה, וזו הסיבה שהוא סופג קיתונות של ביקורת על הראיון האומלל שבו הודה, ללא כחל ושרק, כי הוא מעדיף תומך טרור על פני ציוני אוהב ישראל. זו כל האמת, הנדל, וכולם רואים אותה.

עו"ד איתמר בן גביר הוא ח"כ מטעם סיעת "הציונות הדתית" ויו"ר "עוצמה יהודית"