קאבול נותרה מאחור, התחנה הבאה: בגדד

חשיבות פגישתם של הנשיא ביידן ורה"מ בנט היא בעצם קיומה. טוב ששני המנהיגים מדברים ומחליפים דעות, וטוב גם לשמוע את הנשיא האמריקני שב ומביע את מחויבותו לצרכיה הביטחוניים של ישראל.

אבל למרות החיוכים ולחיצות הידיים, לא יצאה מן הפגישה בשורה אמיתית בכל האמור באיום האיראני. הנשיא ביידן הפריח אמנם לאוויר הבטחות עמומות בדבר שימוש באופציות נוספות, במקרה שהאופציה הדיפלומטית תיכשל, אבל בסרט הזה כבר היינו. שהרי בשעת מבחן, למשל ב־2007 למול תוכנית הגרעין האיראנית או למול הכור שביקש בשאר אל־אסד לבנות בארצו - סירבו האמריקנים לקבל את ההערכות הישראליות, וטענו כי לאיראן או לסוריה אין כל תוכניות לפתח נשק גרעיני, וממילא אין כל הצדקה לפעול נגדן.

יתרה מזו, שאלת הגרעין האיראני אינה הסוגיה היחידה שעל הפרק, ואף לא כה מיידית כפי שנהוג להציגה. חשיבותה היא כמובן לטווח הארוך, ובינתיים אפשר "לסמוך" על האיראנים שיוסיפו לשחק ב"חתול ועכבר" ולצעוד על הסף בלא לחצות אותו. ממילא כבר עתה הם יכולים להפוך בן לילה למעצמה גרעינית, ואין להם סיבה לפוגג את העמימות בדבר כוונותיהם, המהווה עבורם אזור נוחות ביחסיהם עם העולם. אלא שבינתיים עיניהם נשואות למטרות מיידיות וחשובות לא פחות: השגת השפעה ושליטה במרחב המקיף את ישראל, כך שיתאפשר להם לקיים בו נוכחות צבאית.

הפיגוע בקאבול, ועוד קודם לו השתלטות הטליבאן על אפגניסטן, השיבו אמנם את דאעש אל מוקד ההתעניינות האמריקנית, אבל מדובר במטרד ולא באיום אסטרטגי. שלוחותיו של ארגון הטרור מוסיפות לפעול ברחבי העולם, ומפגעים בודדים מבצעים בהשראתו פיגועי התאבדות. אבל הטליבאן אינו זקוק למתחרה קיצוני ממנו, ולכן יפעל לחסלו כפי שחמאס בעזה עשה לתומכי דאעש שניסו להרים ראש ברצועה.

איראן, לעומת זאת, מקדמת תוכנית סדורה להשתלט על הסהר הפורה בואכה חופי הים התיכון. לבנון ואף עזה מצויות תחת השפעתה, ובסוריה היא מנהלת מאבק קשה נוכח ניסיונות בלימה, מוצלחים לפי שעה, של ישראל, אבל המפתח היה ונותר עיראק.

האמריקנים, כך התחייב הנשיא ביידן, נחושים לסגת ממדינה זו עד סוף השנה. יש להניח כי ביידן יעמוד בדיבורו, ואפילו החשש הוודאי כי מראות הפיאסקו של הבריחה מאפגניסטן עלולים לחזור גם בבגדד אינו מרתיע אותו.

אלא שעיראק לא עתידה ליפול בידי הטליבאן או דאעש, אלא בידי המיליציות השיעיות הנתמכות בידי איראן. האמריקנים עודם מקווים כי מספיק שיעים בעיראק יתנגדו לאיראן, משום שמדובר במדינה שאינה ערבית ושאת האידיאולוגיה הדתית שלה הם אינם מקבלים. אבל נחישותה של וושינגטון להתנתק מן האזור מעניקה לאיראנים רוח גבית, והאירועים באפגניסטן ועליית כוחות סוניים רדיקליים, עלולים לדחוף את השיעים בעיראק לזרועותיה.

נכון, חייבים לפקוח עין על איראן ולהוסיף ולעכב בנחישות ובפעולות עלומות, שמוטב שלא לדבר עליהן, את התקדמותה לעבר הגרעין. אבל בינתיים, כאן ועכשיו, יש להוסיף ולהיאבק במאמציה של טהרן להשתלט על האזור ולסגור על ישראל, ולמקד את המאמץ גם בעיראק, השער האיראני אל הים התיכון, מרחק יריקה - של טיל או כטב"ם - מישראל.