"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זה דווקא טוב שארגוני הפשע יפחדו מהשב"כ

אמנם ייעודו של השב"כ הוא סיכול טרור, אבל אולי הגיע הזמן להתייחס לפשיעה בחברה הערבית בדיוק כך: טרור ואיום לאומי

,עודכן
0השמעה
כלי נשק שהוברחו ונתפסו בדרום, צילום: דודו גרינשפן

עם העלייה הגדולה בפשיעה ובאלימות הקטלנית בחברה הערבית, החלו הממשלה וזרועות האכיפה לדון בכובד ראש בדרכים חדשות להתמודד עם הפשיעה. "מחוץ לקופסה", כמו שאומרים.

ההכרזה על הקמת אגף "סיף" ("סיכול פשיעה") - ואני אומר זאת כאזרח ערבי ועל דעתם של מומחים רבים בתחום - משרתת מטרות יחצניות, לא הרבה מעבר לכך. משטרה, שהיא זרוע האכיפה הבלעדית במדינה, לא אמורה להמתין להקמת אגף חדש כדי למלא את עילת קיומה - מלחמת חורמה בפשיעה ובעבריינות מכל סוג שהוא, בכל זמן ובכל מקום; וספק אם הוספת שוטרים ערבים או הקמת תחנות משטרה ביישובים הערביים ימגרו את הפשיעה, כי עד כה מוסיפים שוטרים ותחנות - והפשיעה רק גואה.

הרושם הוא שמשטרת ישראל טרם סיימה את קורס המבוא בהכרת החברה הערבית. חלק ממאמציה הניבו הצלחות, אבל הכישלון הגדול הוא מודיעיני או תפיסתי: לא רק שלא נמנעה פשיעה, לא רק שהסחר הבלתי־חוקי באמצעי לחימה הולך וגדל, אלא שאבד לחלוטין כושר ההרתעה.

טוב עושה אפוא הממשלה כשהיא דנה באפשרות להכניס לתמונה את שירות הביטחון הכללי, ולהטיל עליו את משימת פירוק ארגוני הפשיעה בגליל, במשולש ובנגב. הדבר יחייב חקיקה, כי ייעודו של השב"כ הוא סיכול טרור, אבל אולי הגיע הזמן להתייחס לפשיעה בחברה הערבית בדיוק כך: טרור ואיום לאומי.

לשב"כ יש עדיפות מודיעינית ברורה ומהותית ביחס למשטרה, והוא גם נהנה מכוח הרתעה איכותי וגדול בחברה הערבית. ואין זה אומר שאני מסכים להתערבות של השב"כ באורח חייהם של אזרחים או חי בשלום עם סימונה המשתמע של קבוצה חברתית שלמה כ"סכנה לביטחון הלאומי". אבל המצב הפך בלתי נסבל, והגיע הזמן לטרוף את הקלפים.

משימתו של השב"כ צריכה להיות מדודה וקצובה בזמן ובהיקפיה. על הממשלה להטיל על הארגון האפקטיבי והמרתיע ביותר שתי משימות עיקריות: הראשונה - פירוק ארגוני הפשיעה לאחר ההכרזה עליהם כארגוני טרור לכל דבר ועניין, והשנייה - איסוף הנשק הבלתי־חוקי, שבינתיים פוגע בעיקר באזרחים הערבים, אך לא רחוק היום שנשק זה יופנה גם לאזרחים יהודים ולא רק על רקע פלילי. חוששים מהטשטוש בין "פשע" ל"טרור", בין "אזרחים" ל"אויבים"? אפשר למצוא דרכים לפקח, להגביל ולרסן. זהו לא צעד בלתי־הפיך, וסיכוייו לשפר באופן דרמטי את המצב עולים על הסיכונים.
אם לצד הפעלה מדודה ומפוקחת של השב"כ במבצע הלאומי לסיכול הפשיעה בחברה הערבית, תוחמר באופן דרסטי הענישה הפלילית על החזקה, על סחר ועל הפצה של נשק בלתי־חוקי - אפשר יהיה לראות אור בקצה המנהרה האפלה שאליה הוטלה החברה הערבית כולה, ואשר מאיימת גם על כלל האוכלוסייה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר