אין תקווה למשילות

השמחה בקרב ימניים על מינויו של ח"כ רוטמן לוועדה למינוי שופטים, מראה עד כמה גדולה הטרגדיה שנגרמת למשילות בממשלה זו. הביקורת אינה על כניסתו של רוטמן לוועדה, אלא על כך שבכנסת שאליה נבחרו 65 ח"כים בקולותיהם של מצביעי ימין - מה שנחשב "הישג" זה נציג אחד ימני מתוך תשעה בוועדה למינוי שופטים.

נזקים אינספור הספיקה כבר לעשות הממשלה הזאת: במערכה הביטחונית מול איראן, חמאס וחיזבאללה, במערכה המדינית מול ארה"ב, אירופה ומדינות המפרץ, בגזירות הכלכליות שהטילה, ומעל לכל בניהול הכושל של מגיפת הקורונה. לא פלא, אפוא, שבמציאות זו, פגיעה בערך ימני־לאומי עליון, שהתגבש לכדי תובנה קולקטיבית בשנים האחרונות, נגנזת מן הדיון הציבורי. אף שמדובר בחורבן המשילות המשפטית.

בזמן שכולם עסוקים בפענוח צפונות ליבו של בנט, שחצה מזמן את הרוביקון, שר המשפטים גדעון סער, בשקט־בשקט, קובר את הסיכוי האחרון שהיה לרפורמה משפטית מזה שנים רבות.

זה התחיל בהקמת הוועדה להכנת חוק יסוד: החקיקה בהרכב "הכל-כלול" (מודל מתוחכם להסתיר את הטון הפרוגרסיבי שלה) ובהשתתפותו של פרופ' קרמניצר, שעמדתו בעניין עוצמת מערכת המשפט, פסקת ההתגברות ואפילו מעמדה של המדינה היהודית ביחס לדמוקרטית - מנוגדות לחלוטין לעמדת מחנה הימין; המשך בהתנגדות להצעת החוק של ח"כ יריב לוין לשינוי שיטת מינוי השופטים; קידום פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שעלול להסתיים בחיזוק נוסף של כוחו של פרקליט המדינה, תחת המשך היעדרו של גוף ביקורת. ועוד לא דיברנו על סלילת דרכם של דינה זילבר ושי ניצן (שאינם ידועים בשמרניותם) לבית המשפט העליון.

ואם כל זה לא הספיק, כדי לנעוץ את המסמר האחרון בארון הקבורה המשילותי, הוגשה הצעת חוק שקובעת שקולותיהם של כשישה מיליון בעלי זכות בחירה, שווים פחות מקול אחד של היועץ המשפטי לממשלה. מה שמכונה בכוונה "רק" חוק נתניהו, הוא עיקור סופי של הבחירה הדמוקרטית ופגיעה אנושה נוספת ביחסי הרשויות. אם עד כה חוסר האיזון נבע בעיקר מכוחה המופלג של הרשות השופטת, הרי שחקיקה זו מעגנת את סמכותה של "הרשות הרביעית" - הייעוץ המשפטי/פרקליטות המדינה - מעל שלוש הרשויות האחרות.

במשך יותר משנתיים נלחמו במחנה הימין על מנת להעלות את סוגיית המשילות המשפטית לסדר היום. בסוגיית המסתננים, הריסת בתי מחבלים, בחוק הגיור, בחוק החמץ, בחוק הלאום, ואפילו בבחירות עצמן - נחשפו חולשותיה של הרשות המחוקקת, נציגת הריבון, אל מול מערכת המשפט. הציבור, שהיה אדיש לכך תחילה - התעורר, הפגין ברחובות והצביע על כך בבחירות.

אך כיום, בזמן שתשומת הלב נתונה לשאר מחדלי הממשלה, פועל סער באופן נמרץ לחולל שינוי שייקבע את עליונות מערכת המשפט. קבורתה הסופית של המשילות עלולה לערער את תשתית קיומה של ישראל כמדינה יהודית. וזה יגמד את שאר מחדלי הממשלה גם יחד.