יורו ימינה

בלי שהתכוונתי, מצאתי את עצמי ביוני 2008 בספרד, חוגג יחד עם ההמונים את העפלתה של הנבחרת המקומית לגמר היורו. המשחקים עצמם התקיימו בקצה אחר של אירופה, אך כמעט כל תושבי העיירה המנומנמת רונדה יצאו לכיכר לחגוג את התבוסה שהנחילו הספרדים לרוסים בחצי הגמר. בגרנדה, שלושה ימים אחר כך, סיפק ניצחונה של ספרד על אימפריית הכדורגל הגרמנית חוויה צוהלת ובלתי נשכחת, עדות ליכולתו של טורניר הכדורגל לסחוף אליו גם צופה מארץ ים־תיכונית קטנה ומשופמת, ולהפוך אותו תוך דקות מצופה בלתי מעורב לאוהד ספרדי מסור.

באותו קיץ הבנתי את תרומתן של תחרויות ספורט ליצירתה של לכידות לאומית ולעידונם של מתחים בינלאומיים. מגרש כדורגל הוא אמנם שדה קרב, אבל כזה שבו מושג ניצחון תוך כמה שעות, ללא הקזת דם ועם הזדמנות לקרב חוזר בסיבוב הבא. הגאווה הלאומית מחד והכבוד הספורטיבי ליריב מאידך, סיפקו ביורו 2008, כמו ביורו 2021 ובאולימפיאדה שמתחילה בקרוב, תקווה קטנה. אמונה ביכולתו של האדם להמיר את נטייתו האגרסיבית המולדת בפעילות ספורטיבית המעניקה בכורה לקבוצה המוכשרת יותר, תוך שמירה על כבודה של הקבוצה הכישרונית שמנגד. קצם הבלתי נמנע של המשחקים וחזרתו של סדר היום הפוליטי אל תודעתנו מאיימים לגנוז תקווה זו בעודה באיבה.

הרגרסיה הכרונית, שבה נתונות לאחרונה אצלנו המערכות השלטוניות, רחוקה מלהתאפיין בהגינות כלשהי, ספורטיבית או בכלל. מול עינינו המשתאות, הפרו כמה משחקניה של קבוצה אחת את הבטחותיהם לאוהדים ועברו לשחק בקבוצה היריבה. השדרנים ביציע העיתונות מהללים את המהלך, בעוד משרוקית השופטים נשארת דוממת. הרפש המילולי המוטח משני צידי המגרש מותיר גם את האוהד הצבעוני ביותר ללא מילים, והפער בין התאבקות הבוץ המיוזעת לבין ההבטחות למשחק מתוקן ונקי מבהיר שלא תהליך ריפוי עומד לפתחנו, אלא שרשרת ארוכה של פציעות הדדיות ומכוונות.

בצד התסכול שמספקת ההשוואה בין משחקי היורו למאבקי הכוח בכנסת, היא עשויה לסייע בהבנת הזדהותה של קבוצת אוהדים בלתי צפויה עם הקבוצה אשר, לפי שעה, מנצחת. אהדתם של רבים מהעסקנים ומהעיתונאים של המגזר הציוני־דתי לממשלה הנוכחית נובעת מהזדהותם השבטית עם הקשר חובש הכיפה מרעננה, "שמספר הטלפון שלו מופיע אצלי בסלולרי".

מתוך כך, הם מקבלים בהבנה את המדיניות הפוגענית האימפולסיבית כלפי החרדים, בסלחנות את הזיקה המתהדקת עם מפלגות השמאל, ובוחרים להתעלם מהכניעה לדרישותיהן של המפלגות הערביות. גם שתיקתם של אנשי חינוך דתיים לנוכח חוסר היושרה של אנשי ימינה, ונכונותם לתרץ את אי עמידתם הסיטונאית בהתחייבויותיהם והפיכת כלל "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" לעקרון מכונן - מזכירות מסירות תואמת בלומפילד.

ההתעלמות מהנזק הלא ספורטיבי שמעוללת קבוצתם לקבוצות־אחיות ולמשחק הדמוקרטי מסייעת לרמיסת חוקיה השבריריים של הדמוקרטיה הישראלית. בתקופה שבה מעוצבים מחדש קונפליקטים לאומיים כהתמודדות ספורטיבית מכובדת, מסייעים בקולניות שחקני מפתח ויושבי טריבונה להעמקת הקונפליקט הפנים־ישראלי. בגללם הקבוצה הממשלתית נראית הרבה פחות כמו נבחרת איטליה, והרבה יותר כמו דינמו מסחה.