ישראל השנייה: ההזדמנות של נפתלי בנט

רבות דובר על הפערים בהשקפת העולם בין מרכיבי הקואליציה החדשה. בסופו של דבר, הקואליציה הזו תיבחן במעשים, והמעשה החשוב ביותר שהיא צריכה ויכולה לחולל הוא תחילת תיקון משמעותי בפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות של ישראל.

אני מתנגד בתוקף למסקנות הפוליטיות העולות מהתיאוריה של ד"ר אבישי בן חיים. בן חיים ניתח מה רוצה ישראל השנייה (היהודית) לכאורה, אבל לא שאל בכלל למה אחרי 12 שנות נתניהו עדיין קיימת ישראל השנייה. המחקר העדכני שמצביע על פערים הולכים וגדלים בהשכלה גבוהה בין אשכנזים למזרחים (שלא לדבר על ערבים ויוצאי אתיופיה), מדגים את העניין במלוא חריפותו.

ועם זאת, ראוי לשמוע את הביקורת של בן חיים על הקואליציה הנוכחית. במונחים מעמדיים אלקטורליים, רובה של הקואליציה נבחר על ידי מצביעים מהרשויות החזקות בישראל. זו עובדה. הקואליציה הזו יכולה לבחור לשרת את מצביעיה, באופן הישיר והבוטה ביותר, בדיוק כפי שהליכוד ייסד את "משטר הנאמנות". הקואליציה הזו יכולה וצריכה לבחור בדרך אחרת. המספרים ידועים. ברמת השרון יש פי 50 בוגרי תיכונים עם תעודת בגרות מצטיינת מאשר בשדרות, ברהט ובאופקים. בנגב ובצפון חיים כארבע שנות חיים פחות מבמרכז. בדרום משתכרים כחצי מהשכר הממוצע במרכז. ישראל היא אלופת העולם המערבי בשיעורי העוני. קרוב לחמישית מהמשפחות בישראל חיות באי־ביטחון תזונתי. וכל אלה נתונים של טרום הקורונה.

אז הנה נושא בוער, שיכול לייצר הסכמה בקואליציה: ממשלת ישראל ה־36 צריכה לעבוד ביצירת מגמות של שינוי לפערים הללו. לדבר מעט ולעשות הרבה. תקצוב דיפרנציאלי בחינוך שיביא השקעה מאסיבית בילדי הפריפריות; קביעת יעד שנתי לצמצום העוני, עם רשות ותוכנית מתוקצבת לעמידה בו; הפעלת תוכנית לצמצום פערי בריאות, במודל שעבד בבריטניה ובארצות אחרות; חיזוק העובדים והעסקים הקטנים בפריפריות הגיאוגרפיות; תוכנית הסדרה לכפרים הישראליים הלא מוכרים בנגב; איסוף נשק וטיפול שורש בכנופיות החמושות בחברה הערבית ובכלל; ועוד ועוד. המצפן צריך להיות ברור: ממשלת ישראל החדשה תעבוד לטובת הפריפריות באופן נחוש, משפיע ומדיד. אם היא תחולל שם שינוי מגמות, נוכל כולנו להתברך בה, בישראל הראשונה והשנייה.

מחקרים פוליטיים מראים איך אחרי בחירות 1965 בנתה חרות, בראשות מנחם בגין, אלטרנטיבה שלטונית. המהלך עבר דרך גיוס חברים ומנהיגים מהפריפריות וקידום פתרונות למצוקות הרלוונטיות של תושבי ערי הפיתוח ושכונות המצוקה. את השינוי צריך לעשות כי זה הדבר הנכון וההכרחי לכולנו, אבל כל מי שישכיל לחולל אותו, ירוויח גם הון פוליטי רב בשנים הבאות.