"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ובינתיים בבית לוחמי הגטאות

כשמתבטלים ביקורים של קבוצות, וגם של קברניטי המדינה, אני חושש למוזיאון הראשון להנצחת השואה, ותוהה: מה למדינה בלי מוסדותיה התרבותיים, ועם הביורוקרטיה?

,עודכן
0השמעה
לומדים מהעבר. מוזיאון בית לוחמי הגטאות, צילום: טל גליק

עשרה חודשים חלפו מאז השבת ההיא, שבה משפחתי ואני ארזנו כמה פריטים בודדים ועזבנו בחטף את הבית, בקיבוץ אילון שבגליל המערבי, בתחושת חוסר אונים וחוסר ודאות. כבר אז עלתה בי מחשבה מטרידה: "רק שלאנאבד את הצפון, רק שלא נאבד את הגליל".

מי שחיים כאן היום יודעים: ב־7 באוקטובר 2023 המדינה החלה לאבד את הצפון. השלכות הלחימה בדרום מורגשות היטב גם בצפון. לא אעסוק כאן בסוגיות של ביטחון או התיישבות - נושאים חשובים שעומדים בפני עצמם. אני מבקש להפנות זרקור אל נשמתה של החברה הישראלית, ואל מצב נכסיה הרוחניים והתרבותיים.

הבנת מציאות החיים בצפון היא הכרחית לשמירה על חבל ארץ זה, ולא פחות חשוב מכך - על נכסיו התרבותיים, ובכללם המוזיאון, מוסד מרכזי להנצחת השואה, בית שהפך מקור השראה וסמל לתקומת שורדי השואה, שהגיעו לכאן לפני כ־75 שנה ואמרו: "לעולם לא עוד!"

בית לוחמי הגטאות, מוזיאון השואה הראשון בעולם, הוקם על ידי קבוצת צעירים אידיאליסטיים, שורדי שואה. מאז 7 באוקטובר פתח המוזיאון את שעריו למבקרים כמעט מדי יום, נגד כל הסיכויים. בית לוחמי הגטאות ממשיך להיות עוגן תרבות מרכזי בישראל בכלל, ובגליל הנלחם על קיומו בפרט, ממשיך להפגין סולידריות ועמידה איתנה עם חיילי המילואים והסדיר שהוצבו בגבול הצפון, ומוסיף להיות מקור השראה לחברתנו במאבקה על אופק ותקומה בעתיד הנראה לעין.

מדי בוקר אנחנו, חברי הצוות, מגיעים למוזיאון הריק ממבקרים. עבודת ההנצחה היא גם עוגן נפשי עבורנו, שהוא חשוב והכרחי בימים אלה. ברקע נשמעים מדי פעם קולות נפץ (שלנו? שלהם?), ואנחנו ממשיכים, למרות המציאות שנכפתה עלינו. אנו רואים בהמשך העשייה ובהשארת שערי המוזיאון פתוחים סמל לעמידה וצורך קיומי.

אך כשנציגי ממשל מבטלים את ביקוריהם בגליל ואצלנו בשל המצב הביטחוני, עולה בי תחושה קשה ביחס לעתידנו. כשמתבטלים ביקורים של קבוצות, וזה קורה הרבה, ניתן להבין את החששות, גם אם הם לא תמיד רציונליים. אך מבחינת קברניטי המדינה, שמכריזים חדשות לבקרים כמה חשוב לשמור על הצפון - המקום שאנו חיים בו נמצא מעבר להרי החושך. את זאת אין לקבל.

שר התרבות והספורט וח"כים לא מעטים מכירים היטב את האתגרים שאיתם מתמודד בית לוחמי הגטאות בימים אלה - הפסדים אדירים של הכנסות עצמיות כתוצאה מירידה במספר המבקרים ובתרומות. המדינה לא נותנת מענה לקשיים הניצבים בפנינו.

מה למדינה בלי מוסדותיה התרבותיים? מה לה בלי מפעלי הנצחת ההיסטוריה של עמה? האין אלה חלק מהותי מהחיים שאנו נלחמים למענם? המדינה פוגעת בעצמה באמצעות כלי הנשק שהיא עצמה יצרה: ביורוקרטיה.

הבנת מציאות החיים בצפון היא הכרחית לשמירה על חבל ארץ זה, ולא פחות חשוב מכך - על נכסיו התרבותיים, ובכללם המוזיאון, מוסד מרכזי להנצחת השואה, בית שהפך מקור השראה וסמל לתקומת שורדי השואה, שהגיעו לכאן לפני כ־75 שנה ואמרו: "לעולם לא עוד!"

כולם מגלים רצון טוב, אך פתרונות טרם נמצאו. מיהו האיש בעל הסמכות להחליט, שיקבל על עצמו להיות המבוגר האחראי ויביס את הביורוקרטיה?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יגאל כהן

הכותב הוא מנכ"ל מוזיאון בית לוחמי הגטאות

כדאילהכיר