מה יציל את השלום עם מצרים

מאז 1979 היוותה מצרים את אחד מעמודי התווך של ארה"ב במזרח התיכון לצד סעודיה. היא משמשת מתווכת בתהליך השלום הישראלי-ערבי והישראלי־פלשתיני; היא מהווה גורם ממתן ומייצב של מגמות הקצנה בעולם הערבי, ומעניקה תמיכה ביטחונית לכוחות האמריקניים המוצבים באזור. ומכאן שלוושינגטון יש אינטרס חיוני לשמור על קשריה עם קהיר, למרות התהפוכות השלטוניות שחוותה מצרים מ־2011.

אחד הכלים החשובים שנמצאים בידי ארה"ב הוא הסיוע הצבאי למצרים. למען האמת, בעידן שלאחר קריסת ברית המועצות, ובמיוחד לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים - כשאין איום משמעותי על ביטחונה - חימוש הצבא באלפי טנקים ובמאות מטוסים נראה לא הגיוני. "אין שום תרחיש מתקבל על הדעת שבו המצרים יצטרכו את כל הטנקים האלה, מלבד פלישת חייזרים", אמרה שאנא מרשל מהמכון ללימודי המזה"ת בבית הספר אליוט לעניינים בינלאומיים.

אז למה ארה"ב מעבירה למצרים מדי שנה סיוע צבאי עצום, ומדוע מצרים ממשיכה לבקש את הסיוע האמריקני? מהצד של ארה"ב, התעשייה הצבאית האמריקנית מרוויחה מיליארדי דולרים בשנה ומספקת עבודה לעשרות אלפי עובדים באמצעות הסיוע הצבאי למצרים ולמדינות מזרח־תיכוניות נוספות, מכיוון שכמעט כל כספי הסיוע האמריקניים (כ־1.4 מיליארד דולר בשנה) מגיעים מתקציב המימון הצבאי הזר של ארה"ב.

כלומר, מצרים לא מקבלת כסף נזיל, אלא נשק גולמי - והכסף חוזר לכלכלה האמריקנית.

בהיבט המצרי, חשוב להבין שלמרות הסכם השלום עם ישראל במארס 1979, מצרים עדיין רואה בנו גורם מאיים. בקהיר בחרו ב"שלום קר", הפחיתו עד לרמת אפס את הנורמליזציה והתעלמו לחלוטין מהתפיסה השלילית של הציבור המצרי את היהודים בכלל ואת ישראל בפרט. כך שמצרים הממסדית, לצד המוני העם, עדיין רואה בישראל יריב פוטנציאלי שיש לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להגיע לשוויון אסטרטגי מולו, ולפעול להחלשתו.

השוויון האסטרטגי בא לידי ביטוי בהתעצמות חסרת התקדים של הצבא המצרי בשנים האחרונות, בבנייה נרחבת של תשתיות צבאיות בסיני, ובקיום משחקי מלחמה, לרבות אימונים המדמים "פלישה של האויב ממזרח". אז נכון, השלום עם ישראל מהווה נכס אסטרטגי למשטר, אבל מצרים מסתכלת בעין בוחנת וממוקדת על מצבה של ישראל ומפעילה את מערך השיקולים שלה, שהתכייל ב־7 באוקטובר, ופועל ביתר שאת מאז פברואר האחרון - ככל שגברו הקולות הישראליים לפעולה ברפיח.

מצרים הממסדית, לצד המוני העם, עדיין רואה בישראל יריב פוטנציאלי שיש לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להגיע לשוויון אסטרטגי מולו, ולפעול להחלשתו

כניסה ישראלית לרפיח מדאיגה את המצרים בשל החשש מגל פליטים שישטוף את הצד המצרי של העיר; וכן בשל החשש הפרנואידי שישראל תנצל את המלחמה ותפלוש לסיני. ואם נחבר את הדברים יחד, מצרים תעשה הכל כדי למנוע מישראל להיכנס למעוז חמאס האחרון, ובמשתמע מכך להכריע את ארגון הטרור. לכן, צפו ועלו בשבועות האחרונים דיווחים על בקשות מצריות מארה"ב לספק לה ציוד אבטחה ומכ"מים, או על עסקאות נשק חדשות, דוגמת חוזה על סך חצי מיליארד דולר עם חברת בואינג לשדרוג צי מסוקי הצ'ינוק של מצרים. אולם מעל הכל, עלה הדיווח המצרי מלפני שבוע, על ביקור של הנשיא א־סיסי באקדמיה הצבאית המצרית. מכל התמונות שצולמו באירוע רק אחת פורסמה: החניכים קשובים לסקירה מקיפה על יתרונותיו וחולשותיו של טנק מרכבה סימן 4. המסר היה ברור: אזהרה בוטה נגד פלישה ישראלית לרפיח.

בקהיר מצפים לתוצאות הסופיות של "חרבות ברזל", לראות אם ישראל תגיע ל"ניצחון מוחלט" או שתיאלץ להתפשר. מבחינה זו, שרידות חמאס ויציאתו בשלום של יחיא סינוואר מהמחילות יהוו ניצחון פלשתיני, שעלול לרסק את תדמיתה של ישראל בעולם הערבי, ולפגוע בהסכמי השלום עם מצרים וירדן, ובהסכמי הנורמליזציה עם מדינות ערב.