תחילת עידן המלחמות

המלחמה בעזה הולכת וקרבה לסיומה, ובעצם כבר הסתיימה זה מכבר, שהרי בחודשים האחרונים צה"ל אינו באמת נלחם ברצועה אלא מפעיל כוחות מוגבלים לצורך פעילות של שיטור וביטחון שוטף. ובינתיים מופנות העיניים מזרחה לעבר איראן בדריכות ובציפייה לקראת הבאות - האם סבב נקודתי של חילופי מהלומות או שמא יריית פתיחה במערכה אזורית כוללת.

כך או כך, ב־7 באוקטובר החל עידן חדש בחיינו - עידן של מלחמות ושל הפתעות אסטרטגיות. ושמא אין מדובר בעידן חדש, שהרי זו היתה מציאות חיינו כל העת; אלא שכמו בנות יענה העדפנו לטמון את ראשינו בחול וסיפרנו לעצמנו שתם עידן המלחמות הגדולות, משום שאין עוד כוח צבאי במרחב שסביב לנו המסוגל להפתיע ולתקוף אותנו בשל עוצמתנו הצבאית ונוכח העליונות הטכנולוגית, המודיעינית והמבצעית שלנו על פני שכנינו. מכאן גם המסקנה המתבקשת לכאורה, כי ניתן להסתפק בצבא קטן וחכם וכי אין עוד צורך למקד מאמץ בניסיון להתריע על מלחמה או להיערך לקראתה.

אלא שב־7 באוקטובר נפלה עלינו מלחמה שכמותה לא ידענו מאז מלחמת העצמאות. יישובים וחבלי מולדת נכבשו בידי האויב וכ־1,200 אזרחים נטבחו על ידיו רק ביומה הראשון של המלחמה. כדבר הזה לא ידענו באף אחת מן המלחמות שניהלנו במשך השנים נגד צבאות אויב סדירים, וכל זה מידי חמאס, שהרי בנס לא הצטרף גם חיזבאללה למערכה.

המלחמה נפלה בהפתעה על כל מי שהאמין שחמאס הוא אוסף של כנופיות המורתע מאיתנו, ושכל רצונו הוא בביסוס שלטונו ברצועה. אבל הופתעו גם מי שהאמינו וגם הטיפו מתחת לכל עץ רענן כי תם עידן המלחמות ועידן ההפתעות, לא רק בעבורנו אלא בתולדות האנושות כולה. שהרי בעידן של עולם גלובלי ושל קדמה טכנולוגית, לאיש אין עוד עניין, ובוודאי לא עניין כלכלי, להסתכן ביציאה למלחמה.

נורית אזהרה היתה צריכה להידלק אצל כל אלו כשפלשה רוסיה לאוקראינה לפני שנתיים. המתקפה הרוסית היתה הפתעה רבתי לכל שירותי המודיעין המערביים שכשלו, למרות היכולות הטכנולוגיות המתקדמות שברשותם, בחיזוי מהלכיו של הצבא הרוסי, ועוד קודם לכן בקריאת הלך הרוח כמו גם כוונותיו של ולדימיר פוטין. וכך פרצה בליבה של אירופה מלחמה שאיש לא צפה, ושהמיטה הרס וחורבן בהיקף שכמותו לא ידעה אירופה מאז מלחמת העולם השנייה.

אבל העניין איננו בניתוח "פוסט מורטם" למתקפה שעברנו ב־7 באוקטובר אלא במה שמצפה לנו בעתיד. חמאס הוכה בלא ספק מכה קשה ומרבית היכולות הצבאיות שהחזיק ברשותו הושמדו. רצועת עזה נהרסה כמעט לחלוטין, מסר ולקח ברורים לכל מי שמתכנן לתקוף אותנו.

אבל טועה מי שחושב שהדבר ימנע מחמאס או בעתיד מחיזבאללה לשוב ולנסות את מזלם. שהרי מחיר הדמים ששילמנו ושעודנו משלמים על שלא מנענו את המתקפה של חמאס מבעוד מועד, ברור לכל ובמיוחד לאויבינו. מכאן המסקנה ושמא התקווה המתעוררת בקרבם כי אם ישובו וינסו את מזלם ב"מתקפת 7 באוקטובר" נוספת, ואחריה עוד אחת, יביא הדבר לקריסתנו. והרי אויבים אלו מקדשים ומפארים את המוות, ומעולם לא הטרידו אותם ההרס והחורבן שהם ממיטים על בני עמם.

ב־7 באוקטובר החל עידן חדש בחיינו - עידן של מלחמות ושל הפתעות אסטרטגיות. ושמא אין מדובר בעידן חדש, שהרי זו היתה מציאות חיינו כל העת; אלא שכמו בנות יענה העדפנו לטמון את ראשינו בחול וסיפרנו לעצמנו שתם עידן המלחמות הגדולות

מכל זה עולה כי המלחמה שאנו מנהלים אחרי 7 באוקטובר, גם אם תסתיים בניצחון מכריע כפי שמבטיחה לנו הממשלה (אשרי המאמין...), לא תבטיח את ביטחוננו בעתיד, וגם הסכמי השלום והנורמליזציה עם סעודיה והעולם הערבי שמבטיח לנו הממשל האמריקני ביום שאחרי לא יעשו זאת. אלו בעלי חשיבות עצומה, אבל לא בהם טמון המפתח להבטחת ביטחוננו ועצם קיומנו.

המלחמות וההפתעות ילוו אותנו לשנים רבות, ומכאן המסקנה המתבקשת כי עלינו להחזיק צבא גדול, ערוך ודרוך, הסומך על עצמו - ולא על המודיעין שדינו להיכשל תמיד בחיזוי כוונותיו של האויב.