עם פתיחתו של מבצע מבול אל־אקצא הציב לעצמו חמאס מטרות עיקריות לניצחון. הוא הביא בחשבון את עוצמת התגובה הישראלית, אבל בעוד בעיניים הישראליות הרג המחבלים והמצוקה בעזה נתפסים כהישג, סינוואר וחבריו להנהגה רואים בזה יתרון טקטי להעצמת מטרותיהם האסטרטגיות. לכן מימוש ההכרזה הישראלית על מיטוט יכולותיו השלטוניות והצבאיות של חמאס נחוץ, על אף ההגדרה המעורפלת.
1. לחטוף כמה שיותר אזרחים וחיילים ישראלים, שיהפכו קלפי מיקוח לשחרורם של אלפי האסירים שנותרו בבתי הכלא בישראל. תעריף החליפין נקבע בעסקת שליט, ובהתאם לתקדים, חמאס יודע שבסבלנות ובמשיכת זמן ישראל תסכים לתנאים שיציב בפניה. כך בעוד העסקה הראשונה נתפסה בציבור הישראלי כהישג, עבור חמאס היתה זו בחינה: לאן ניתן יהיה להגיע בעסקה הבאה, היינו שחרור רבי־המרצחים ו"האסירים הכבדים".
2. לשרוד בשלטון. בתחילת המלחמה דיווחו כלי התקשורת כי בכירי חמאס מסתתרים מצה"ל במנהרות חשוכות, נטולות אמצעים. יותר משהתיאורים הללו ביקשו להעלות את המורל הירוד בישראל, הם שיקפו היעדר מידע על המתרחש בעזה תחתית. ככל שעבר הזמן וצה"ל העמיק את הכניסה לעזה, כך התגלתה רמת המוכנות של חמאס למלחמה. המנהרות הכילו חדרים לשהייה ממושכת, מטבחים, מקלחות ושירותים, חדרי שינה וכלובים לאכלוס החטופים. מתחת לאף של ישראל פיתח חמאס יכולת ייצור מפלצתית של אמצעי לחימה, ובנה רשת מנהרות בלתי נגמרת לשינוע מחבלים מזירה לזירה. ארגון הטרור אגר אספקה עבור מנהיגיו ופעיליו לעימות ארוך טווח.
3. צבירת אהדה בקרב הפלשתינים תושבי הגדה המערבית והצבת חלופה אפשרית לרשות הפלשתינית. על רקע חוסר התפקוד המתמשך של הרשות, השחיתות הקשורה בשמה והזיהוי שלה עם ארה"ב - מתקפת הטרור של 7 באוקטובר העלתה את קרנו של חמאס בקרב הפלשתינים בגדה. בסקר שפרסמה סוכנות הידיעות אי.פי באמצע דצמבר 2023 התגלה כי 92% מהפלשתינים בגדה המערבית מתנגדים ליו"ר אבו מאזן וקוראים לו להתפטר, 44% הזדהו כתומכי חמאס, ו־82% מהם אמרו שחמאס צדק כשפתח במבצע מבול אל־אקצא.
4. "אחדות הזירות". שלוש המטרות הקודמות היו תלויות ביכולותיו של חמאס בלבד, הרביעית הצריכה היענות של שותפים נוספים ב"מחנה ההתנגדות". התקווה הגדולה של חמאס היתה ליצור את "אחדות הזירות" במלחמה נגד ישראל. באירועי שומר החומות הצליח הארגון לקשור את עזה לירושלים. בכך הוא שינה את משוואת היחסים בין ישראל לרצועה, וגם המחיש כי בידיו היכולת להבעיר את הגדה ואף לסחוף את ערביי ישראל בקריאה "להגן על אל־אקצא". אמנם יעד זה לא הושג במלואו ב־7 באוקטובר, אבל עצם העובדה שישראל מנהלת מלחמה רב־זירתית (חמאס, הגדה, חיזבאללה, סוריה ותימן) ממחישה את נפיצות המצב ואת הסיכוי התמידי להתלקחות שתוביל למלחמה רבתי.
חמישה חודשים אל תוך המלחמה ניתן לומר שחמאס קרוב להגשים את יעדיו. גולת הכותרת היא שחרור המחבלים, גרירת הרגליים של חמאס סביב עסקת החטופים נועדה להתיש ולהעצים את השסעים בחברה הישראלית ולשנות בה את תמונת המצב הפוליטית
5. הקפאה או ביטול מוחלט של תהליך הנורמליזציה עם ישראל. "הסכמי אברהם" היכו בתדהמה את חמאס (וגם את איראן). הם הוכיחו שאפשר להגיע להבנות עם ישראל על בסיס של אינטרסים משותפים, ללא צורך בוויתורים טריטוריאליים. לפתע הבעיה הפלשתינית זזה לאחורי הבמה של הסכסוך. היום אף אחד לא מדבר על נרמול היחסים עם ישראל. החזון הערבי, זה שזוכה לתמיכה אמריקנית־אירופית מקיר לקיר, הוא של מדינה פלשתינית בתמורה לשלום.
חמישה חודשים אל תוך המלחמה ניתן לומר שחמאס קרוב להגשים את יעדיו. גולת הכותרת היא שחרור המחבלים, גרירת הרגליים של חמאס סביב עסקת החטופים נועדה להתיש ולהעצים את השסעים בחברה הישראלית, לשנות בה את תמונת המצב הפוליטית ולהמשיך לזכות בתמיכה בינלאומית. מה יטרוף את הקלפים מול חמאס? המהלך האחרון שנותר לישראל לבצע ברצועה - תמרון קרקעי ברפיח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו