"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
החרדים לא אדישים לשכול ולזיכרון

החרדים לא אדישים לשכול ולזיכרון

,עודכן

דומה שהשיח הציבורי סביב יחסה של החברה החרדית לאירועים הממלכתיים - יום השואה, יום הזיכרון וחג העצמאות - התבגר. המרדף אחר חרדים בודדים שלא עומדים בצפירה פסק, ולא רק מכיוון שמקרים בודדים מלכתחילה לא צריכים לשמש עילה לסערה. הציבור הרחב הבין שאם בחברה החרדית לא מדגישים את יום השואה, זה לא מתוך אדישות לזוועות - חרדים רבים הם בני דור שני ושלישי לשואה בדיוק כמו חילונים. החרדים גם אינם אטומים לאבלן של משפחות שכולות ולהוקרת זכרם של הנופלים על משמר ארצנו. אמנם, הימים הסמליים שנקבעו לפני עשורים לא התקבלו בקרב החרדים, שחשו מאוימים על ידי מוסדות המדינה, אבל ההבדל הוא בצורת הזיכרון, ואולי גם בעיתויו - לא בעצם הזיכרון, שסביבו כולם מאוחדים.

לא רק השיח הציבורי התבגר, אלא גם יחסה של החברה החרדית. גם בעבר נזהרו מאוד שלא לפגוע ברגשות הציבור הכללי, אבל בשנים האחרונות הרגישות כפולה ומכופלת. ימי הזיכרון נוכחים ומורגשים בכלי התקשורת החרדיים החדשים, בעיקר באתרי האינטרנט ובתחנות הרדיו, וגם בשבועונים המודפסים העוסקים בזיכרון ובהנצחה מזוויות שונות. דומה כי שני הצדדים הבינו ששאלת העיתוי ואופן הזיכרון פחות משמעותית מעצם הזיכרון. משכך, נמצאה הדרך לגשר על הפערים.

דווקא על רקע זה התבלט בחריגותו אמנון לוי, מוותיקי העיתונאים בישראל וכיום מגיש בערוץ 13, שבשלהי יום השואה בחר לשדר סרטון שבו נראים ארבעה צעירים חרדים מנופפים על מנגל בערב יום השואה. דווקא פרשן הערוץ לענייני חרדים, ד"ר אבישי בן־חיים, תיקן את הרושם והדגיש כי "המיינסטרים החרדי ממש מקפיד לכבד את יום השואה, וגם את יום הזיכרון לחללי צה"ל". הוא אף העיר ש"דבר כזה, שאתה תופס להם איזה ארבעה כאלה, זה הורג אותם".

לוי ניסה להסביר שארבעת הצעירים מייצגים את החברה החרדית שלא מציינת את יום השואה. זהו טיעון מטעה: העולם החרדי אכן לא מציין את היום, אבל הסרטון לא ממחיש אי־ציון, אלא זלזול מחפיר, שלא מייצג איש זולת ארבעת הצעירים.

יחסה של החברה החרדית לימים הממלכתיים הוא סוגיה מרתקת. בתווך, בין אי־הציון לאי־הזלזול, נמתח מנעד רחב של התייחסויות. היחס הפומבי והרשמי אינו דומה ליחס האישי; יחס דור המייסדים איננו דומה לזה של דור הביניים, שאינו זהה ליחס הדור הצעיר. יחסם של חרדים מזרחיים שונה גם מזה של אשכנזים. כדי להבין את הדברים לעומקם, נדרשת בגרות. דומה שרבים בציבור בשלים לקיים דיון רגיש בסוגיה; מי שיתעקשו לקבל הוכחות לדעות קדומות, ייוותרו מאחור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו