החרדים לא אדישים לשכול ולזיכרון

דומה שהשיח הציבורי סביב יחסה של החברה החרדית לאירועים הממלכתיים - יום השואה, יום הזיכרון וחג העצמאות - התבגר. המרדף אחר חרדים בודדים שלא עומדים בצפירה פסק, ולא רק מכיוון שמקרים בודדים מלכתחילה לא צריכים לשמש עילה לסערה. הציבור הרחב הבין שאם בחברה החרדית לא מדגישים את יום השואה, זה לא מתוך אדישות לזוועות - חרדים רבים הם בני דור שני ושלישי לשואה בדיוק כמו חילונים. החרדים גם אינם אטומים לאבלן של משפחות שכולות ולהוקרת זכרם של הנופלים על משמר ארצנו. אמנם, הימים הסמליים שנקבעו לפני עשורים לא התקבלו בקרב החרדים, שחשו מאוימים על ידי מוסדות המדינה, אבל ההבדל הוא בצורת הזיכרון, ואולי גם בעיתויו - לא בעצם הזיכרון, שסביבו כולם מאוחדים.

לא רק השיח הציבורי התבגר, אלא גם יחסה של החברה החרדית. גם בעבר נזהרו מאוד שלא לפגוע ברגשות הציבור הכללי, אבל בשנים האחרונות הרגישות כפולה ומכופלת. ימי הזיכרון נוכחים ומורגשים בכלי התקשורת החרדיים החדשים, בעיקר באתרי האינטרנט ובתחנות הרדיו, וגם בשבועונים המודפסים העוסקים בזיכרון ובהנצחה מזוויות שונות. דומה כי שני הצדדים הבינו ששאלת העיתוי ואופן הזיכרון פחות משמעותית מעצם הזיכרון. משכך, נמצאה הדרך לגשר על הפערים.

דווקא על רקע זה התבלט בחריגותו אמנון לוי, מוותיקי העיתונאים בישראל וכיום מגיש בערוץ 13, שבשלהי יום השואה בחר לשדר סרטון שבו נראים ארבעה צעירים חרדים מנופפים על מנגל בערב יום השואה. דווקא פרשן הערוץ לענייני חרדים, ד"ר אבישי בן־חיים, תיקן את הרושם והדגיש כי "המיינסטרים החרדי ממש מקפיד לכבד את יום השואה, וגם את יום הזיכרון לחללי צה"ל". הוא אף העיר ש"דבר כזה, שאתה תופס להם איזה ארבעה כאלה, זה הורג אותם".

לוי ניסה להסביר שארבעת הצעירים מייצגים את החברה החרדית שלא מציינת את יום השואה. זהו טיעון מטעה: העולם החרדי אכן לא מציין את היום, אבל הסרטון לא ממחיש אי־ציון, אלא זלזול מחפיר, שלא מייצג איש זולת ארבעת הצעירים.

יחסה של החברה החרדית לימים הממלכתיים הוא סוגיה מרתקת. בתווך, בין אי־הציון לאי־הזלזול, נמתח מנעד רחב של התייחסויות. היחס הפומבי והרשמי אינו דומה ליחס האישי; יחס דור המייסדים איננו דומה לזה של דור הביניים, שאינו זהה ליחס הדור הצעיר. יחסם של חרדים מזרחיים שונה גם מזה של אשכנזים. כדי להבין את הדברים לעומקם, נדרשת בגרות. דומה שרבים בציבור בשלים לקיים דיון רגיש בסוגיה; מי שיתעקשו לקבל הוכחות לדעות קדומות, ייוותרו מאחור.