מי בעלי הבית בקרקעות העוטף?

אירועי 7 באוקטובר הוכיחו לכל מי שעוד היה לו ספק -הקיבוצים והמושביםסמוכי הגדר הם קו החזית, וחבריהם נושאים בנטל ביטחוני קיומי למדינת ישראל.

את החוב הזה לעולם לא תוכל מדינת ישראל לפרוע, אך חובתה הראשונה היא להקנות גם ביטחון קנייני ולהבטיח המשכיות ויציבות לחברי היישובים הללו שעמדו לבדם, חשופים לזוועות הטבח הנורא.

ההפקרות שהיתה - אסור שתהיה.

זו הפקרות רב־מערכתית. מדינת ישראל מפקירה את חברי הקיבוצים והמושבים כבר שנים - בגריעת תקציבי מיגון, חינוך ופיתוח,בזלזול בתרומה לביטחון השוטף, בהדרתם ממעגל מקבלי ההחלטות, בהסתה שלוחת רסן עד כדי הפיכתם ל"נדלניסטים".

ההפקרות הזאת נמשכת גם כיום כאשר המדינה כושלת במשימת התמיכה והחיזוק ליישובי הגבול הדרומי.

רשות מקרקעי ישראל, שלוחתה של המדינה, מסרבת לקדם הליכים לשיוך מבני המגורים למשפחות. שיוך הוא לקיחת הקרקע של המדינה ואמירה שמעתה הקרקע שלו והוא יכול להוריש אותה.

הקרקע שעליה חיים בקיבוצים ובמושבים כבר שנים, ומגינים על הגבולות בפועל.

הקיבוצים, כבר שנים, מבקשים מהמדינה להחליט בעצמם מה טוב להם כקהילה ואיך נכון לשייך את הזכויות. המינהל רוצה להחליט בעצמו.

היישובים האלה סמוכי הגדר, אין לתושביהם זכויות קנייניות על הקרקע. הם לא מורישים את הבתים לילדיהם.

זה הזמן שבו המדינה יכולה לעודד אנשים לבוא ולגור במקומות האלה, וזה הזמן של הקיבוצים לזעוק ושיקשיבו להם. המדינה צריכה לחזק את מי שיחזור ולהבטיח שיקבל זכויות.

זאת גם אמירה של המדינה שהיא מאמינה כי יום יבוא ויהיה טוב במקומות האלה.

המינהל לא עושה אבחנה בין קרקעות הקיבוצים בעוטף לבין הקיבוצים במרכז כדי לא להפלות, ודווקא במקרה הזה יש מקום לחשוב האם צריך להיות דין שפיים כדין ניר עוז.

אם חפצה מדינת ישראל להשתקם ולהיבנות, עליה להסדיר את הסאגה הבלתי נגמרת של זכויות הקיבוצים והמושבים שבגבולה הדרומי על הקרקע.

אסדרה כזו נדרשת משום ההכרח לתקן את האיוולת שבעטיה תקועים המהלכים עשרות שנים, זה חיוני ביטחונית, ויותר מהכל – בגלל חוב מוסרי לציבור הזה, ציבור שימשיך לתת.

מדינת ישראל מפקירה את חברי הקיבוצים והמושבים כבר שנים - בגריעת תקציבי מיגון, חינוך ופיתוח, בזלזול בתרומה לביטחון השוטף, בהדרתם ממעגל מקבלי ההחלטות, בהסתה שלוחת רסן עד כדי הפיכתם ל"נדלניסטים"

צריך לייצר מציאות חדשה ליישובים סמוכי וצמודי הגדר. הבטחת מעמדם של תושבי הקיבוצים והמושבים היא צעד ראשון בכיוון הנכון.

אגב כך חובה לציין - ארגוני "צדק חלוקתי", אשר בעבר הביעו התנגדות נחרצות למהלך המוצע, לא הביעו עד כה עמדתם בעניין.

ייתכן שהפיכת האזורים המדוברים למוכי אסון גורמת גם להם לחשב מסלול מחדש. יהי רצון שגם הרשויות ינהגו כך.