"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תיקון אפליה, לא אפליה מתקנת!

מי שרואה בהשכלתם של ערביי ישראל איום אסטרטגי, מעביר מסר לצעירי המגזר: אין לכם מקום כאן • זו הסכנה בחוסר היכולת של השר ועמיתיו להציץ מחוץ לבועה של עצמם

,עודכן
0השמעה
שר האוצר בצלאל סמוטריץ', צילום: אורן בן חקון

בשנת 2003 חתם שר האוצר דאז וראש הממשלה כיום,בנימין נתניהו, על הסכם הצטרפותה של מדינת ישראל לארגון המדינות המתקדמות, OECD.

לפני החתימה נערכו בדיקות, והתברר כי חלק מתנאי קבלתה של ישראל כחברה בארגון העולמי היוקרתי הוא שיפור מצב האוכלוסיות המוחלשות בישראל. מדובר בעיקר במגזר החרדי, שבו מושקעים לא מעט תקציבים, משום שמפלגות הייצוג נמנות עם הנהגת המדינה מאז הקמתה, ומדובר עוד באוכלוסייה הערבית בישראל, זו המתגוררת בעיקר בגליל, במשולש, בנגב ובירושלים. מגזר זה, כידוע, פחות מיוצג בהנהגת המדינה, ולשם כך הקימה הממשלה רשות ייעודית שתשקיע בחברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית.

שר האוצר כיום, בצלאל סמוטריץ', קיבל החלטה נקמנית, שמאפיינת עסקן פוליטי ופופוליסטי, ועצר בבת־אחת העברת תקציבים לרשויות המקומיות הערביותואת התוכנית הייעודית להשכלה גבוהה לצעירים הערבים בירושלים. לרשויות אלה אין הכנסות זולת ארנונה ביתית - אין אזורי תעשייה, משרדי ממשלה, מכרזים או מוסדות. אומדן הביטולים: כ־400 מיליון שקל.

המתנגדים להחלטה אינם לוקים באהבת יתר לערבים או בחוסר פטריוטיזם ציוני, דוגמת ראש השב"כ רונן בר, שר הפנים משה ארבל, ראש עיריית ירושלים משה ליאון ויו"ר מרכז השלטון המקומית חיים ביבס. הציבור הערבי בישראל לא ימצא את עצמו בעקבות החלטה אומללה זו ללא משאבים. הרי מאז קום המדינה הערבים רגילים לאפליה ולדחיקתם לפינה. אך הציבור הערבי בישראל עדיין שומר נאמנות למדינה, לחוקיה ולסמליה. האפליה הממסדית התחילה דווקא בתקופת ממשלות השמאל, אך עיקר ההשפעה על החלטה זו תהיה דווקא בזירה הבינלאומית, בארגון שקיבל את מדינת ישראל על תנאי. עם זאת - תארו לכם שהארגון יחליט להוציא את ישראל משורותיו - זו תהיה אנטישמיות...

מי שרואה בהשכלתם של הערבים איום אסטרטגי, ומונע תקציבי איזון ברשויות הערביות, אמור לשאת במלוא האחריות. המסר המועבר לדור הערבי הצעיר: אין לכם מקום במדינת ישראל. וכאן טמונה הסכנה האמיתית בחוסר היכולת של השר ועמיתיו להציץ מחוץ לבועה של עצמם. שר האוצר אמון על הקופה הציבורית ולא על כספים פרטיים. חמישית מאזרחי המדינה תורמים למדינה ולכלכלה מאז הקמתה, ומגיע שיקבלו את חלקם בתקציבים ותוכניות לפיתוח יישוביהם בכל התחומים ללא יוצא מן הכלל. ואם אינם נושאים בנטל ברמה מספקת - יתכבד שר האוצר לתת להם פטור מתשלומי מסים וישלול מהם את קבלת התקציבים.

אני, כמו ערבים רבים, מוכן לקבל נוסחה כזו. אזרחי המדינה הערבים ראויים להשקעה סדורה וברורה, ללא תלות בזהות הגורמים המרכיבים את הקואליציה. לא נדרשת כאן אפליה מתקנת למראית עין, ותוספת תקציב של כמה מיליונים, שלא מצליחים לסגור פער של שישה ושבעה עשורים. נדרש תיקון. למרות המשבר, זו יכולה להיות הזדמנות לממשלה המצטיירת כקיצונית ביותר לעשות ולהוכיח כוונות טובות. את הדברים מבין היטב מי שמצטייר כ"מר כלכלה", בנימין נתניהו, והציפייה ממנו גדולה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר