שלום לסבירות

אף שלהשלמת החקיקה נותרו עוד שתי קריאות,העברת החוק לצמצום עילת הסבירותהיא עובדה מוגמרת. כישלון "יום השיבוש" השבוע המחיש זאת היטב. אמנם מתנגדי הממשלה התפרעו כמצופה בכבישים, ובעלי בריתם באמצעי התקשורת התאמצו כמצופה לנפח את ממדי המחאה ולצבוע אותה בגוונים הרואיים - אך גם להם ברור שהקרב הזה אבוד.

עוד ינסו להנדס ולהטביע בתודעת הציבור כמה מושגים חלולים כמו "חקיקה חד־צדדית" (ממתי החקיקה במדינה דמוקרטית צריכה להיות רב־צדדית כדי להיות לגיטימית?), ואולי אפילו ילוו את השלמת החקיקה בעוד יום של פגיעה באזרחי ישראל, אבל זה לא יעצור את הרוב הפרלמנטרי מלמלא את הבטחתו לבוחר. ניפרד מעילת הסבירות, וממש לא נתגעגע אליה.

משכך, נותר להעריך את גודל ההישג הזה ואת השפעתו האמיתית, מעבר לשמחה הטבעית נוכח העובדה שהרוב הדמוקרטי של הימין בכנסת גבר על שטיפת המוח של השמאל בתקשורת, עלאיומי הסרבנותועל האלימות של פעיליו ברחובות. אם נבחן את הדבר ביושר, אין מנוס מלהודות שמחיקתה של עילת הסבירות מארסנל הכפייה של האליטות השמאלניות היא צעד מבורך, אבל בעל משמעות מוגבלת מאוד. סביר להניח שנראה פחות החלטות שיפוטיות חצופות ובלתי מתקבלות על הדעת.

כזכור, באצטלה של עילת הסבירות ניתנו כמה מהפסיקות המבישות של העשורים האחרונים. חלקן, כמו פסק הדין שחייב את הרשויות להתיר את הכניסה למדינה של בני משפחות המחבלים לצורך קיום "טקסי זיכרון" משותפים להם ולקורבנותיהם, הפכו לאות קין על מצח החברה הישראלית. אחרות, מחפירות לא פחות, חייבו את המדינה להעניק פרסים וכיבודים לאנשים שנאבקים נגדה ושפוגעים בה ובשמה הטוב בזירה הבינלאומית. אך שיא הצביעות נשבר כשבנימוק של חוסר סבירות, פסיקה משפטית ביטלה את החלטת המועצה לביקורת סרטים לאסור את הקרנת סרט התעמולה האנטישמי "ג'נין ג'נין", שהעלה על נס מחבלים והעליל עלילת דם נוראית על חיילי צה"ל.

בעיני השופטים, דווקא הקרנה של סרט שקרי, שבקלות יכול היה להתחרות עם מיטב הפנינים של התעמולה הנאצית, נראתה סבירה.

מעתה, שופטים ופקידים משפטיים קיצוניים יתקשו למכור לנו את מרכולתם האידיאולוגית ולכפות את השקפת עולמם בחסות מכובסת של נימוקי הסבירות, שלא הוגדרו בשום דבר חקיקה, ולכן היה נוח לסובב אותם לכל כיוון ולהצדיק באמצעותם כל דבר איוולת. האם מעכשיו הם יירגעו ויפנימו שתפקידם הוא לנהוג על פי דין, ולא על פי גחמת ליבם? למרבה הצער, התשובה שלילית.

כל עוד חממת המשפט הישראלי משמשת כר גידול פורה ובלעדי לעשבים שוטים, שראיית עולמם מסתכמת בשילוב מסוכן של שמאלנות קיצונית ושכנוע עצמי שלהם מותר לקבוע עבור כולנו מה ערכי וראוי - מוקדם לחגוג את הנורמליות. במקום נימוקי הסבירות הם ימציאו מושגים חלולים אחרים ויעוותו אותם, אבל לא יוותרו על חלומם למשול בנו תוך רמיסת הדמוקרטיה. אם הרפורמה המשפטית תסתכם רק במה שהושג עכשיו, ולא תכלול את שיטת מינוי השופטים והיבטים נוספים - תהיה זאת בכייה לדורות.