סוצ־יא־ליזם

1 במאי, חגם של הפועלים, מצוין היום ברחבי העולם. ומה איתנו? האם יש שמאל סוציאליסטי בישראל, כזה שיכול בלב שלם לחגוג את חג הפועלים הוותיק?

לפי פרסומים, רבים ממנהיגי השמאל הישראלי, כולל מנהיגי המחאות של החודשים האחרונים, ישתתפו בכנס שמארגנת קרן ברל כצנלסון, שבו יישבו בני האליטה העשירה והמפוטמת של ישראל, תוך שהם חוזרים בפאתוס על סיסמאות המחאה: דמוקרטיה, שוויון, שלטון החוק, וכמובן מדינת רווחה.

האם נראה בקהל המכובד פועלים אמיתיים? האם יישאו דברים נציגיהם האותנטיים של העמלים בישראל? נראה שלא. נקבל בעיקר עסקנים פוליטיים, אנשי אקדמיה ומשפט, וכמובן את השמנה והסולתה של ישראל.

אז איך אפשר לקיים כנס לכבוד חג הפועלים ללא פועלים? האם מארגני הכנס לא חשים חוסר נוחות לארגן כנס שלם ללא מנהיג פועלים אמיתי אחד? איך מכל המדינות בעולם, ישראל היא היחידה שבה בעלי ההון, העשירים, מי שמחזיקים בעמדות הכוח המשמעותיות ביותר, מגדירים את עצמם שמאל כלכלי?

במהלך החודשים האחרונים חזינו במו עינינו המשתאות במנכ"לי הבנקים יוצאים להפגין ברחובות, בנקים ישראליים שאפשר כמעט להגדיר כמונופול לכאורה. אלה שבמהלך השנה האחרונה הרוויחו על גבם של משקי הבית יותר מ־20 מיליארד שקלים של עודפים בעמלות שנבעו מעליות המדד.

מחאת המנכ"לים התקבלה על ידי התקשורת והפוליטיקאים מהשמאל כטבעית, לא שמעתי שעימתו אותם או שאלו אותם על אינטרסים; ראינו את בעלי ההון החזקים במשק יושבים בשולחן אחד עם ראשי הסתדרות העובדים, אלה שאמורים לייצג את הפועלים ומשביתים יחד את המשק הישראלי בגלל סוגיה פוליטית ובניגוד לחוק - גם זה עבר כאילו כלום.

בחג הפועלים הנוכחי דבר אחד ברור - השמאל הישראלי, שאמור היה לייצג את הפועלים, מייצג בפועל את האליטה הכלכלית הכוללת בתוכה את בעלי ההון החזקים בישראל, שהם גם המעסיקים הגדולים במשק, ואת מנכ"לי הבנקים, המייצגים את האינטרס של הבנקים ואת הצורך שלהם להעמיק שליטה במשק ולהגדיל את רווחיהם על חשבון הציבור הישראלי. ראינו איך כולם עובדים יחד, מסונכרנים בקבוצות ווטסאפ משותפות ומחזיקים בפועל בכל הכוח הכלכלי, חברתי, פוליטי ותקשורתי בישראל.

אין שמאל בישראל, לפחות לא כזה ששומר על האינטרסים של הפועלים, העניים והמוחלשים.

יש אומרים שהימין הישראלי אמור לייצג את הציבור שלנו. יכול להיות שהוא מייצג אותנו פוליטית ותרבותית, עובדה שאנשי הפריפריה מצביעים לימין פעם אחר פעם.

השמאל פשוט לא מייצג את הפריפריה ואת האינטרסים שלה. לא סתם אין סניפים של מרצ או של יש עתיד בדימונה ובחצור הגלילית, ואין עבודה במצפה רמון. השמאל מתעקש על אליטה שלא נותנת לאף אחד שאינו מה"משפחה" שלהם דריסת רגל.

אם נולדת עני בישראל 2023, סביר להניח שגם תמות עני וגם תוריש את העוני לילדך. בינתיים נמשיך לשמוע אותם צועקים בהפגנות: ד־מ־ו־ק־ר־ט־י־ה.