גם לאיראנים יש סיבה לדאגה

דווקא במועד שבו ציינה ישראל את יום השואה, איים נשיא איראן, איברהים ראיסי, בהשמדת חיפה ותל אביב. תזכורת לימים אפלים שחשבנו שחלפו כבר מן העולם. את האיומים ואת דברי הרהב של אויבינו נהוג אצלנו לבטל כנביחות של כלב שאינו נושך, המיועדות לתצרוכת פנימית ולחיזוק המורל הירוד.

אפשר שאכן זהו המקרה, ובכל זאת, הסמיכות ליום השואה מחייבת אותנו לזכור ולהזכיר לאן יכולים להוביל איומים ברצח ובהשמדה.

אך לא רק איומיה של איראן צריכים להטריד אותנו, אלא גם שוויון הנפש שבו מתייחס העולם, המכנה עצמו נאור, לאיומים אלו. אין הכוונה לסעודיה, שחידשה השבוע את קשריה עם טהרן; ממנה אין הרבה מה לצפות, וגם כנראה לא מסין ומרוסיה. אבל ממדינות אירופה ומארה"ב אפשר היה לצפות לקול ברור ונחרץ, שמביע לא רק הסתייגות רפה או אי־נחת מהקולות העולים מאיראן, אלא מבהיר כי משטר שמטיף להשמדת ישראל אינו משטר לגיטימי, קל וחומר אינו בר שיח לעסקת גרעין שרק תעניק לו רוח גבית.

איומיה של איראן באו בשעה שבישראל נפוצו שמועות ואף הערכות, נעדרות כל בסיס - כך התברר עד מהרה - בדבר כוונתה של טהרן לצאת למתקפה כוללת יחד עם בעלות בריתה נגד ישראל. מישהו ניסה כנראה לגזור קופונים על חשבון העצבים המרוטים של אזרחי ישראל, אבל אין פירוש הדבר שאין מקום לדאגה בגלל איראן.

ועם זאת, איראן אינה כל־יכולה. רחוק מזה. היא מדינה חלשה, וברגע האמת, כשמתייצבים למולה ומכים בה, היא נרתעת.

בישראל נרעשו, ובצדק, מירי של שלוש רקטות מסוריה לשטח ישראל, ירי שמאחוריו עמדה ככל הנראה איראן. אבל צריך לזכור כי לאורך העשור האחרון הותקפה איראן עשרות פעמים בידי יד נעלמה, ובתקיפות אלו נפגעו ואף הושמדו מתקני תשתית וגרעין לרוב.

בכירים במשמרות המהפכה ומדעני גרעין איראנים חוסלו בפתח ביתם בלב טהרן, ולבסוף, רק לפני עשור חדר המודיעין הישראלי לקודש־הקודשים של משטר האייתוללות ושם ידו על הארכיון של פרויקט הגרעין האיראני.

איראן היא, אפוא, מדינה פגיעה וחדירה, ומה שחשוב לא פחות - היא נעדרת יכולת מודיעינית ומבצעית להגיב למתקפות עליה. שהרי אפשר לסמוך על האיראנים כי אם היו יכולים להגיב על התקיפות שבהן הם מאשימים את ישראל, ולפגוע במטרות איכות בתוככי ישראל, הם היו עושים זאת מזמן. מלחמה כוללת היא תרחיש אימים, אבל בראש ובראשונה לאיראן ולשותפיה, כפי שהוכיחו כלל העימותים בעשורים האחרונים, שהפכו את עזה ואת הדאחייה בביירות לעיי חורבות.

איראן גם פועלת בשנים האחרונות להקיף את ישראל בעניבת חנק. היא מנסה להיאחז בסוריה ופועלת לחזק את שליחיה, חיזבאללה בלבנון וחמאס בעזה. אבל ישראל אינה קופאת על שמריה, ובינתיים השלימה טבעת כיתור סביב לאיראן, המוציאה את האיראנים משלוותם. לבחריין ולאמירויות התווספו גם אזרבייג'ן, שפתחה לאחרונה שגרירות בתל אביב וכבר אינה מסתירה את קשריה הביטחוניים עימנו, וכן טורקמניסטן, שבה נפתחה בשבוע שעבר שגרירות ישראלית.

החדשות המסעירות מהמזרח התיכון הן לכאורה דבר הפיוס בין סעודיה לבין איראן וסוריה. אבל מדובר במהלך של יחסי ציבור, נעדר כל מהות ותוכן. סעודיה, ועימה מדינות אחרות במפרץ, אינן נותנות באיראן אמון וחוששות מפניה. הן תשלחנה אמנם שגרירים לטהרן, אבל תוספנה להעמיק, מי בגלוי ובמקרה של סעודיה בחשאי, את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל.

ערב יום העצמאות ה־75 של ישראל, אין לנו סיבה לבהלה. האתגרים והקשיים מבית נהירים. אך אנחנו אלה שנקבע את גורלנו ולא האיראנים. הנס הישראלי, הפיכתה של ישראל למעצמה אזורית בעלת עוצמה צבאית וכלכלית, היא עובדת יסוד, ובכך מכירים גם האיראנים.