התקשורת בונה פאוור קאפל חדש: אילה ואיתמר

בשבוע הראשון של חודש פברואר חל בעולם שבוע הדופלגנגר - שבוע שבו משתמשי הרשתות החברתיות מחליפים את תמונת הפרופיל שלהם בתמונה של סלבריטי הדומה להם.

לפתע, כל מי שלמדה איתך בתיכון הופכת לקייט ווינסלט, אלו שהיו איתך בצבא הן כולן ג'וליה רוברטס, והשכן מלמטה - בראד פיט. לפעמים אפשר למצוא דמיון מסוים, לפעמים הקשר הוא מקרי בלבד.

לא פעם ניתן להיתקל בתמונת פרופיל שבה הדמיון היחיד בינו לבין הידוען הוא בריסים. 

בשנים האחרונות ירדה קרנו של שבוע הכפילים. הווייב נמוג, היה טרנד ואיננו עוד. אבל מתברר שבתקשורת הישראלית יש מי שעדיין מאמינים בכפילים. בחודשים האחרונים, תחת כל עץ רענן, מככב לו כפיל של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. למען האמת, כפילה, אילה בן גביר, רעייתו של השר.

הגברת בן גביר פרצה לחיינו על תקן התשובה הנשית לקלינט איסטווד, כשהצטלמה לצידה של שרה נתניהו חמושה באקדח. כמו בעלה חובב הפרובוקציות, גם היא הבינה שזה הדבר הראשון שישימו אליו לב ולכן ניצלה את התמונה המשותפת כדי להפוך לשיחת היום. מאותו רגע היא הפכה מרואיינת לגיטימית ומשפיעה בענייני השעה: מסבירה את מהלכיו של בעלה, נותנת פרשנות. היא זאת שאליה רעיית ראש הממשלה מתקשרת כשמפגינים נאספים מחוץ למספרה כדי לקבל עזרה.

מבחינת התקשורת הישראלית, אילה בן גביר היא חלק ממעגל מקבלי ההחלטות. בלי תפקיד רשמי, בלי להתמודד בבחירות ובלי שבאמת היא זאת שצריכה לקבל אחריות. לנגד עינינו בונה התקשורת פאוור קאפל חדש, אילה ואיתמר. אם הוא לא מדבר, אז היא תעביר את המסר. מה זה משנה מי משניהם מתראיין, הם הרי זוג. תשאלו את נטלי דדון, שישבה איתם לארוחת ערב מתוקשרת שבה דנו ב"מצב ההסברה בישראל".

זאת אינה הפעם הראשונה שבה זה קורה: ליאור שליין, בן זוגה של שרת התחבורה לשעבר מרב מיכאלי, ישב בפאנל חדשותי בתוכנית "אולפן שישי" כפרשן ודן בענייני השעה, משמע אין לו קשר לנפשות הפועלות.

זה היה מופע שכולו היעדר אתיקה. הביקורת הקשה שנמתחה על חדשות 12 בעקבותיו הפכה אותו לחד־פעמי. אצל הזוג בן גביר כבר הפך חלק מהנוף. רק לפני כמה ימים התראיינה בן גביר בשתי תחנות רדיו שונות, בזמן שמי שאחראי לתת תשובות לבלאגן במשטרה, לפיגועים התכופים ולהיעדר המשילות הוא בעלה, האיש שהבטיח משילות.

וזה לא שאסור לראיין בני משפחה, וברור שלמשפחה יש השפעה גדולה על פוליטיקאים, ומעניין תמיד לראות ולפגוש את סביבתם הקרובה של מי שמנהלים את חיינו.

אבל יש הבדל בין להכיר ולהיחשף לדמויות לבין להפוך אותן לדמות עצמה. הגברת נתניהו מדברת על מה שקרה לה במספרה? כן; הגברת נתניהו מדברת על המדיניות שישראל צריכה לנקוט כלפי מילואימניקים שמכריזים שלא יגיעו למילואים? לא מעניין, לא רלוונטי, לא חשוב.

כששמוליק סילמן, בעלה של השרה עידית סילמן, נתפס בעודו מנחה אותה מה לומר בראיון, היא סומנה מייד כאישה הקטנה וחסרת האונים. זה היה קל, הוא נראה היה תוקפני ובטוח בעצמו, והיא נראתה כמו בובה ממוכנת שנשלטת על ידי גבר חזק שמניע אותה על פי רצונותיו.

אבל אילה בן גביר או שליין לא נתפסים אצלנו כמי שנשלטים על ידי בן או בת הזוג. הם מלאי ביטחון וחזקים, ולכן אין סיכוי שמישהו עושה בהם שימוש.

בשורה התחתונה, מדובר באותו דפוס: כלי תקשורת שמראיינים בני זוג בנושאים הבוערים במקום את מקבלי ההחלטות, חוטאים לציבור.

כמו שאנחנו לא מקבלים את העובדה ששמוליק סילמן מתערב ומוביל ונמצא בפרונט, אנחנו לא יכולים לקבל בפרונט את אילה בן גביר או את ליאור שליין. וזה לא משנה עד כמה הם רהוטים ובטוחים בעצמם. בסופו של דבר, אף אחד לא הצביע להם.