"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
מלוא הארץ גמרא
אילו פתח גמרא, ברק היה מגלה שהיא כמעט נטולת הכרעות, ומקדשת את המחלוקת • כולה ויכוח בין רעיונות ומאבק בין תפיסות, ולא מסע לטובת ניצחונות והכנעות
דף גמרא (ארכיון)| צילום: צחי מרים

מלוא הארץ גמרא

אילו פתח גמרא, ברק היה מגלה שהיא כמעט נטולת הכרעות, ומקדשת את המחלוקת • כולה ויכוח בין רעיונות ומאבק בין תפיסות, ולא מסע לטובת ניצחונות והכנעות

,עודכן
0השמעה

בשבועות האחרונים, ועל רקע המאבק סביב הרפורמה המשפטית, התבלטנשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברקביכולתו לנפק אמירות בוטות, חריפות וכמעט תמוהות נגד כוונות החקיקה של הקואליציה. זו לא משימה קלה בימים של התבטאויות קיצוניות, אלימות ורעילות.

גם כבוד הנשיא לשעבר הפליג בדיבור על חרוזי רעל, כיתות יורים ואובדנות עצמית, והשמיע קינות על העם הסורר שאינו מעוניין בזכויות ומעדיף דיקטטורה חשוכה. אך דווקא אמירה אחת כנה ובסיסית של השופט בדימוס, כזו שאינה טבולה בייאוש מר ובעננה שחורה, היא המדהימה מכולן:

בראיון לרוני קובן בכאן 11, נשאל ברק היכן הוא ממוקם על הסקאלה שבין המדינה היהודית לדמוקרטית, וענה שמיקומו כאדם וכשופט מציב אותו יותר בצד הדמוקרטי.

"אני לא מכיר מספיק את המקורות היהודיים", השיב, ובהמשך הודיע שהוא כמעט לא יודע דבר על המשפט העברי או על התלמוד, ואף התוודה כי הוא "מצר על כך".

נניח לעובדה שנשיא בית המשפט העליון לשעבר לא בקי במשפט העברי, שלו תפקיד מסוים גם במערכת המשפט הישראלית. נתעלם גם מהעובדה המדהימה שאדם כמותו, שמלומד בשיטות משפט ובתפיסות נרחבות על מחשבה משפטית מתרבויות שונות, עיוור לחלוטין ואפילו אינו סקרן בנוגע למקורות המשפט של עמו, וחסר הערכה לגמרא כאחת מיצירות הפאר המשפטיות הגדולות בכל הזמנים.

הווידוי של ברק חושף משהו עמוק יותר וחשוב יותר, כזה שאולי מספק מפתח לתפיסה שלפיה הנהיג כנשיא בית המשפט העליון, וכמי שרוחו שורה על הבית בגבעת רם עד היום.

אם היה טורח לפתוח גמרא, ברק היה מגלה שהיא כמעט נטולת הכרעות, ומקדשת את המחלוקת. כל כולה ויכוח בין רעיונות שונים ומאבק בין תפיסות, ולא מסע לטובת ניצחונות והכנעות.

מנגד, בעולמו של ברק ובבית המשפט שעיצב, ההכרעה היא המפתח, וההתערבות השיפוטית חייבת להכניע את זו הממשלתית או הפרלמנטרית. היהדות, כמו מייסדי המדינה, חיבבה את הוויכוח - וגם את העלמת העין, שאפשרה חיים משותפים לצד המתחים הפנימיים. ברק, מנגד, הנהיג התנהלות של עקירת עין. לדידו, לא רק מלוא כל הארץ משפט - אלא שמלוא כל הארץ הכרעה.

לדוגמה, בחוסר תושייה כפה בית המשפט שוב ושוב על ממשלות ישראל את שינוי חוק הגיוס, נושא רגיש המהווה פצע פתוח ואמיתי בחברה הישראלית, שאין פסיקה שתצליח לשנותו באבחת חרב. בית המשפט גם התערב בסוגיית החמץ והצית מחלוקות חדשות, וגם בעניין הכותל ובסוגיות אחרות, ויש עוד דוגמאות למכביר על נטייתו של בית המשפט, ברוחו של ברק, להתבונן בשחור ולבן על המציאות בכל תחומי החיים הישראליים.

בית המשפט לקח על עצמו לא רק להכריע בוויכוח, אלא גם לגדוע אותו ולייתר אותו, ויחד איתו גם את הדיאלוג הפנימי בין חלקי החברה הישראלית. בהשראת ברק, תמיד מידת הדין נבחרה להוביל.

וזהו הדבר המרכזי שעליו צריך הנשיא לשעבר ברק להצר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו