קרב הטיטאנים שאסור שיוכרע

הזירה תחומה בחבלים, ככה זה איגרוף. מצד אחד - ראש הממשלה בנימין נתניהו, מגובה במאמן, שר המשפטים יריב לוין, ובעוזר מאמן, יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן.

בצד השני עומדת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, כשלצידה המשנה שלה, גיל לימון, ומן הצד צופה ומחזקת נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות.

הרעש באולם מחריש אוזניים, עד שלעיתים המתאגרפים מתקשים לשמוע את הוראות השופט והמאמנים. הם מקפצים במקום, שולחים אגרופי חימום באוויר וקריאות "הידד" לקהל שהגיע לצפות בקרב.

הקהל נחלק לשניים. מצד אחד - 63 חברי כנסת מהקואליציה, שרי הממשלה ושלל ח"כים נורבגים. מהצד האחר - אנשי כלכלה והייטק, שופטי עליון לשעבר וראשי האופוזיציה, וכמובן - הג'ינג'י מהתנועה לאיכות השלטון.

בצד הימני של האולם משוכנעים שנתניהו אוהב אותם אהבת אמת. שכל מה שמדריך אותו זה טובתם. הרווחה שלהם. הרצון להפוך את ישראל למקום טוב יותר. בטוח יותר. עשיר יותר. הם כל כך בטוחים בכך - שהם מתיישרים עם המסר של הקבוצה שאליה הם משתייכים. גם אם הם חושבים שאולי המתאגרף שלהם טועה ומאמנו מוביל אותו לדרך ללא מוצא, הם חוששים לחרוג מהמסר. יודעים שכל חריגה תוביל להחרמתם בקבוצה, ושייאלצו לשלם מחיר אישי כבד.

מאז הצטרפותו לזירה, הצליח נתניהו לייצר סביבו עדת מאמינים - יהיו שיאמרו "כת" - שסולחים לו על כל דבר, על כל אמירה, על אי־דיוק בפרטים, על האגואיזם, על הנהנתנות ועל העדפת משפחתו על פני כל אחד ואחד מבוחריו ומאזרחי ישראל. לא פלא שיותר ממיליון מצביעי ליכוד, ח"כים, ראשי ערים, תעשיינים ואנשי כלכלה ימניים לא יוצאים בגלוי נגד הרפורמה.

השבוע התראיין ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, ושם אצבע על נקודת הכישלון המרכזית שלו שהובילה למפלת ממשלתו - הדרת כל מי שמעריץ את נתניהו. לדבריו, אותם אנשים לא הצליחו לסלוח לו על שהקים ממשלה בלי נאמני המנהיג.

גם בצד השני של הזירה אין יותר מדי סימני שאלה. גם שם יש הרבה סימני קריאה ותחושה שכל האמת נמצאת בצד שלהם. הם מסכימים שצריך לעשות רפורמה במערכת המשפט, אבל לא בהכרח אומרים מה ואיך. בעיקר "לא ולא ולא" למה שמונח על השולחן.

הבעיה בצד הזה של הזירה היא שאין להם אחד כמו נתניהו. כזה שכולם מוכנים למות עליו. בלית ברירה הפכה היועמ"שית למובילה. אז מי שבתחילה היתה "בהרב־מיארה, מי זאת?" - הפכה בעל־כורחה למנהיגה.

בחוות הדעת שהגישה לממשלה היא סימנה גם את הדרך שבה ניתן ללכת, והציעה שבמשרדה ירכזו את העבודה. הושיטה יד לעבר השינויים. בתגובה נפתחה מתקפת זעם מהצד השני. נתניהו לא היה צריך לומר דבר - שופריו עשו זאת. "לפטר אותה!", הם זעקו. "מי היא שתגיד משהו?!".

קול הגונג נשמע. התנגשות הטיטאנים. בקרב הזה אסור שצד אחד יפסיד. שני המתאגרפים צריכים להישאר עומדים על רגליהם, ולהבין שחייבים להתפשר למען המשך החיים המשותפים ביחד בארץ הזאת.