הביקורת המתפרסמת בימים האחרונים על אודות מוכנות צה"ל למלחמה מפספסת את ההקשר, ובעיקר נשענת על פרספקטיבה שגויה ופרשנות מוטית, שעשויה לפגוע בהרתעה של צה"ל ובביטחונה הלאומי של ישראל, מעצם מיצג השווא לאויב באשר ליכולתנו להתמודד עם מלחמה.
בתחילת שנות האלפיים פיקדתי על גדוד השריון עז 77, ובהמשך כיהנתי כסגן מפקד חטיבה 7. זוכר אני היטב את מצב מוכנותנו להתמודד עם מלחמה כוללת. באמצע שנת 2003, תוך כדי לחימה נגד מתקפת טרור חסרת תקדים, נדרשתי לפעולה מבצעית בכלל הזירות: מגבול הצפון, דרך יו"ש ועד גוש קטיף. נדרשתי אז למאמץ התקפי רציף כדי לנטרל את הטרור הפלשתיני, ובה בעת להיות ערוך למלחמה בצפון.
באותה תקופה כמעט לא התאמנו, וכשירות הטנקים שלנו נשחקה באופן שפגע ברציפות הפעולה. נדרשנו לאלתר בשטח מענה לבעיה הזו. מערכתית עמדנו במשימה ומתקפת הטרור חטפה מכה אנושה, אך ידענו בליבנו כי בהינתן מערכה כוללת - נתקשה להכריע במהירות את האויב. אמנם ידענו שנעשה זאת, אך ידענו שיהיה לכך מחיר כבד. את ההשלכות ראינו במלחמת לבנון השנייה - מעטים היו הכוחות שהגיעו מוכנים וכשירים למלחמה זו. כסגן מפקד חטיבה 7, בתחילת ההתפתחות של צבא היבשה הדיגיטלי, זכינו לרמת מוכנות טובה מעצם היותנו החטיבה הראשונה שמוקדו בה משאבים - אך שאר היחידות לא זכו לכך, ורמת התפקוד שלהן בקיץ 2006 נפגעה, בעיקר בשל פערים בבניין הכוח ובתצורת ההפעלה.
היום המצב שונה. זרוע היבשה מצוידת במיטב אמצעי הלחימה ומאומנת בתדירות גבוהה יותר, בדגש על הכוחות הסדירים. צה"ל הוביל בעשור האחרון מהפכה בתפיסת ההפעלה, ביכולת להפוך לקטלני יותר, במניעת הידרדרות למלחמה באמצעות מודיעין איכותי, ובאמצעי לחימה מכפילי כוח. התהליך הזה לוקח זמן, והוא מושפע מהטלטלות בחברה הישראלית, בממד הכללי ובממד הפוליטי. אך מכאן ועד לומר שצבא היבשה לא מוכן למלחמה - זו אמירה חסרת שחר. לצה"ל יש עוד מה לעשות, בעיקר בעוצבות המילואים, שנדרשות להיות מאומנות ומוכנות, אך לטעון טענות על כשלים חמורים בארגון שמתאים את עצמו לאתגרי העתיד (ולא העבר) - זו אמירה חסרת אחריות.
בחינת המוכנות של צה"ל מחייבת הבנת ההקשר הכולל. אנו לא מתמודדים כיום עם דיביזיות מתמרנות, אלא עם אויב חמקמק שמיקם את עצמו בתוך שטחים עירוניים, וליבת האיום היא טילים ורקטות. זה דרש מצה"ל השקעה ניכרת בכל גופי הפעולה הרלוונטיים - במודיעין, ביכולת האווירית ובים. האיומים האסטרטגיים של היום דורשים יכולות מסוג אחר, והישגי התמרון הקרקעי לא עומדים לבדם. צה"ל מכין עצמו למלחמה הבאה ולא למלחמה של פעם - זהו תהליך, יש בו גם תורפות, אך הוא ממוקד ומוכוון לאתגריה המתפתחים של ישראל.
מכאן מתחייב לומר: לנוכח האיומים שמצפון ובכלל - צה"ל ערוך ומוכן הרבה יותר טוב מאשר היה ב־2006, וגם הרבה יותר רלוונטי לאתגרים שעל הפרק ובעתיד הנראה לעין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו