ישראלים רבים מודאגים מביקורו הקרב של נשיא ארה"ב בארץ. הלו"ז כבר מפורסם, הנושאים שעל הפרק ידועים, והם אכן מדאיגים: הקונסוליה בירושלים, בנייה בירושלים, הר הבית, שייח' ג'ראח. מעל הביקור מתנוססת עננה, והיא השאיפה הפלשתינית לחלץ הישג מהביקור הזה והרצון בממשל לספק הישג כזה.
יש לקוות שהביקור יעבור בשלום, ושרה"מ לפיד יפעיל את קסמיו על האורח המנומנם וימזער את נזקי הביקור. כך או כך, הרגש העיקרי העולה מן השבוע הוא תחושת החמצה אדירה ואכזבה מעצם החלפת השלטון בארה"ב, ובעיקר ממקהלת השוטים המורכבת מישראלים רבים שהריעו לחילופין האלה, תוך התעלמות מגודל עוצמת חלון ההזדמנויות ההיסטורי שנפתח לישראל בתקופת טראמפ. לא צריך להיות אמריקנולוג גדול, כדי להבין עניינים הקשורים ברוח ובאווירה.
הישגו הגדול של נתניהו בקשר עם ממשל טראמפ לא נמדד דווקא בשורה התחתונה, אף שגם היא היתה מכובדת דייה (לא מספיק לטעמי). ההישג הגדול טמון ברוח הדברים. איך שלא נהפוך את עמדות ממשל ביידן בנוגע לישראל, הרוח העולה מהם היא הזדהות עם הנרטיב הפלשתיני, שמתאמץ לשכנע את העולם בכך שעצם קיומה של ישראל הוא "בעיה". יש התומכים ב"בעיה" הזו, יש המסתייגים ממנה, אבל זה הסיפור שלנו מאז 48': "בעיה". בעיה מבוססת, בעיה מוצלחת, בעיה שיש לאמריקנים זהות אינטרסים עימה, אבל "בעיה".
שנות האור של ממשל טראמפ ושיתוף הפעולה בין ממשלו לממשלת נתניהו התאפיינו בשינוי התפיסתי המהותי הזה. היה ממשל שהתייחס לישראל בטבעיות, כעובדה מוצקה, לא רק בגלל אינטרסים אלא בשל הזדהות מוחלטת עם הנרטיב הציוני המבוסס על הזכות הטבעית וההיסטורית, ולהתנגדות הפלשתינית התייחס כ"בעיה": ישראל יציבה וצודקת, יש לה בעיות, ואת הבעיות צריך לפתור. אלה לא גישות שונות המובדלות בניואנסים. אלה סיפורים שונים.
ייתכן שהמצב הזה נגרם בגלל אופיו ואישיותו הבעיתית של הנשיא הקודם. את מי זה מעניין, לעזאזל? ישראל של 2022 לא תאבה בשורת גאולה אם מפי משוגע היא תבוא? ואת כל מה שכתוב כאן מבין כל ישראלי. אז למה בכל זאת צהלת השמחה על הניצחון הדמוקרטי והעוויית הפנים בגועל מכל מה שקשור לטראמפ בקרב הקהילות הליברליות בישראל? בגלל משחק הפוזה הכפול, שכולל קודם כל את הצורך להיראות אוניברסלי ולהתייחס לכל קונפליקט אמריקני כאילו הוא מתרחש בחיפה תחתית, ושנית - הצורך להיראות ולהיחשב נאור. זהו מנוע רב־עוצמה שמנהל ישראלים רבים, והוא שגרם להם להתייחס לסוגיית ההפלות בארה"ב ברמת מעורבות אמוציונלית כאילו זה עניינם. לא, חברים, זה לא. וכן, טראמפ היה מתנה. וביידן הוא עונש על חטא שחטאנו בכחש ובכזב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו