"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
דחיקה של נוער גאה עלולה לסכן את חייהם
צריך להיאבק על כך שהצעירות והצעירים שלנו יהיו חלק משולחן השבת המטאפורי • אסור לשתוק אל מול האלימות נגד להט"בים בפריפריה
צעדת מחאה של קהילת הלהט"ב (להמחשה)| צילום: גדעון מרקוביץ

דחיקה של נוער גאה עלולה לסכן את חייהם

צריך להיאבק על כך שהצעירות והצעירים שלנו יהיו חלק משולחן השבת המטאפורי • אסור לשתוק אל מול האלימות נגד להט"בים בפריפריה

,עודכן
0השמעה

דמיינו את שולחן השבת שלכם. יושבים סביבו נשים וגברים. צעירים, מבוגרים וקשישים. פעוטות וילדים. חילונים ודתיים. יהודים ושאינם יהודים. אם תרצו, משפחה. אם תרצו, קהילה.

מסביב לשולחן השבת הישראלי יש מקום לכולם. המסורת שהביאו קהילות יוצאי ארצות האסלאם היא כזו בדיוק. כך היה בשולחן של שבט דבוש באשקלון, שבו גדלתי.

כדי להיות חלק משולחן השבת הזה צריך לקבל עיקרון אחד: לכולם יש מקום. מי שלא מקבל את העיקרון הזה, רוצה להפוך את שולחן השבת הישראלי על יושביו. מי שלא מוכן לשבת רק משום שיש יותר מדי נשים, חובשי כיפות, להט"בים או ערבים, הופך את השולחן הזה לבלתי אפשרי. משם הפיצולים, החרמות והסכסוכים הופכים לדבר קבוע.

ראש ישיבת מצפה רמון, הרב צבי קוסטינר, ניסה להפוך את שולחן השבת על יושביו. הוא קרא לגרש להט"בים ממקומות עבודה. "הומואים הביתה!" זעק. לפי הסטטיסטיקה, בישיבה שלו כעשירית מהצעירים הם הומואים. אז על מי הוא צעק, בעצם, כמחנך וכמנהיג רבני? את מי הוא מסכן, בניסיון לסמן את עצמו כמנהיג של אלימות כלפי מי שלא נראים לו?

בנתיבות לוקחים עניינים כאלה ברצינות. יש מי שתקפו באלימות בני מקום שביקשו לארגן אירוע גאווה בעיר. אחרי איומים וזריקת אבנים, האירוע בוטל. בבית ספר כפרי, באזור שדרות, הותקפו תלמידים להט"בים. דגלי גאווה נקרעו, ותלמידות הוכו באכזריות מכיוון שביקשו לציין את יום הגאווה בבית הספר.

המקבץ המהיר הזה מראה לנו היכן נחוצה לנו עבודה; היכן צריך להיאבק על כך שצעירות וצעירים שלנו הם חלק משולחן השבת. מצעדי הגאווה במרכז הפכו למובנים מאליהם ויש להם תפקיד חשוב, אבל יכול להיות מאוד שבפריפריות החשיבות של עמידה לצד להט"בים הופכת גדולה אפילו יותר.

כאשר המציאות היומיומית של צעירות וצעירים מעמידה בסכנה את מקומם מסביב לשולחן השבת המטאפורי, עלינו לנקוט עמדה. כאשר יגאל גואטה נאלץ לבחור בין משפחה לבין מקומו בכנסת, הוא בחר באומץ.

מדובר בדיני נפשות ממש. דחיקה של בני נוער מחוץ למשפחה ולקהילה עלולה להפוך אותם לנוער מנותק. בקצה הרצף מדובר בהידרדרות לזנות ובסכנת חיים אמיתית.

אני אופטימי. בסופו של דבר, רובנו הגדול לא שותף לאלימות כלפי להט"בים, ויודע שיש להם מקום בתוכנו; שאם מתחילים לפקפק בכל מי שלא מתיישר עם בריונות, לא יהיה מקום בטוח לאיש מאיתנו. עכשיו זה המבחן שלנו - לא לשתוק ולנקוט עמדה, כדי שיעמוד השולחן לשנים רבות וטובות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אבי דבוש

מנכ"ל "רבנים למען זכויות האדם".