"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הגיל הרך: החלק המוזנח במערכת החינוך

יום הילד הבינלאומי חל השבוע • תזכורת לכך שמאבק אנשי החינוך חייב לכלול גם את הנשים שמחנכות את הפעוטות שלנו ומטפלות בהם, ולהבטיח להן תנאים הולמים

,עודכן
0השמעה
הפגנת מטפלות במעונות יום (ארכיון), צילום: יהושע יוסף

החלק המוזנח ביותר במערכת החינוך, הגיל הרך, אפילו לא מוזכר במאבק האיתנים שמנהלים ארגוני המורים ושרת החינוך בימים אלה.

עשרות שנים לא זכתה מערכת החינוך לחזון, לניהול ולתקציבים שהיא זקוקה להם כאוויר לנשימה. נדמה שממשלות ישראל התייחסו לחינוך כאל עול תקציבי ולא כאל ההשקעה החשובה ביותר לעתידנו. לכן המאבק שמתנהל כעת מוצדק מאין כמותו, רק הלוואי שאחרי שיסיימו לדבר על שכר ידברו גם על התאמתה של מערכת החינוך למאה ה־21.

אבל המאבק הזה חסר: חסרים בו המלחמה על החינוך והטיפול מגיל לידה עד 3 - השנים הקריטיות שבהן נבנית ומתגבשת אישיותנו. המשבר במסגרות לגיל הרך אקוטי לא פחות מאשר בבתי הספר. מאות מסגרות נסגרו השנה, אנשי צוות נטשו בהמוניהם, ומנהלי מעונות היום מתריעים על קושי עצום לגייס כוח אדם חדש. אלא שלא כמו בתי הספר, שימשיכו לפעול למרות המשבר, הורים רבים לפעוטות ימצאו את עצמם ב־1 בספטמבר מול שער נעול.

עשרות שנים מחקרים מוכיחים כי פערים חברתיים מתחילים בינקות, וכי לחינוך בגיל הרך יש הפוטנציאל להשלים חוסרים ולהבטיח שוויון הזדמנויות אמיתי גם למי שנולדו למציאות סוציו־אקונומית נמוכה. לכן ברוב המדינות המפותחות משקיעים כיום תקציבים ממשלתיים משמעותיים בחינוך לגיל הרך למי שידם אינה משגת, ובמיוחד משקיעים בפיתוח נשות המקצוע בתחום, כדי להבטיח חינוך איכותי לפעוטות.

בישראל המצב הוא הקשה ביותר. נכון להיום, יותר מ־80 אחוז מהמחנכות העובדות במסגרות לא עברו כל הכשרה לתפקידן, ועד לאחרונה החינוך לגיל הרך היה בכלל באחריות משרד הכלכלה. המעבר למשרד החינוך הוא המהלך החברתי החשוב ביותר של הממשלה הנוכחית. ההשקעה הממשלתית - פי 30 יותר מאשר בשנים קודמות - תאפשר כבר השנה לכ־7,000 מחנכות לעבור הכשרה, וההשפעה על עשרות אלפי פעוטות תורגש בשטח כבר בשנת הלימודים הבאה.

המהפך חייב לתפוס תאוצה. רוב המחנכות במסגרות לגיל הרך משתכרות שכר מינימום, אינן זוכות לתשלומים על השתלמויות, שעות נוספות או תוספת ותק, ומופלות לרעה לעומת העובדים והעובדות של מערכת החינוך. עבודתן לא פחות מאתגרת וקשה מאשר של העוסקים בחינוך בבתי הספר ובגנים - ויש לתגמל אותן בהתאם, ובעיקר את אלה מהן שהשקיעו במקצוע והשלימו הכשרה.

אף ששם מתחיל הכל, אף שהקניית הבסיס בגיל צעיר - פיתוח כישורים קוגניטיביים, רגשיים, מוטוריים ועוד - תאפשר התפתחות ויכולת למידה בהמשך הדרך, החינוך לגיל הרך עדיין עומד לבד בפינה. וזה כאשר ברור שהשקעה בו תאפשר גם לגננות ולמורים עבודה ״קלה״ יותר בגילים המאוחרים.

יום הילד הבינלאומי חל השבוע. תזכורת לכך שמאבק אנשי החינוך חייב לכלול גם את הנשים שמחנכות את הפעוטות שלנו ומטפלות בהם, ולהבטיח להן תנאים הולמים. התקווה לחינוך איכותי אינה שלמה בלעדיהן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

טלי ניר

מנכ"לית עמותת 121

כדאילהכיר