לא ענייני: כשהרכילות יורדת מתחת לחגורה

לו הייתי מקבל רק שקל אחד על כל פעם שבה שאלו אותי בשבוע החולף אם סטטיק בגד באשתו שרית פולק, יכולתי לממן עשרה אלבומים לאלה לי.

את התשובה, לפחות ממני, אף אחד לא קיבל. לא כי אני קמצן במידע, אלא משתי סיבות: הראשונה, אני לא באמת יודע מה קרה שם. השנייה, והחשובה יותר, כי זה בכלל לא ענייני ובוודאי גם לא עניינכם.

העיסוק בשמועהעל המשולש הנ״ל הוא כנראה הארוך ביותר שנתקלתי בו מאז הפרידה המוכחשת בחוסר קוליות של נועה קירל ויהונתן מרגי.

היא התחילה כששרית היתה דיירת בבית ״האח הגדול״, התפשטה כמו אש בשדה קוצים, קיבלה השבוע חיים חדשים כשנרמז עליה בשיר של הראפר רון נשר, הצ׳ילבה משכבר הימים של סטטיק, ועכשיו הגיעה אפילו עד לפתחו של בית המשפט, עםתביעת דיבהבסך רבע מיליון שקלים שהגיש סטטיק נגד נשר.

כמי שמתעסק בעולמות הבידור והרכילות קרוב לשני עשורים, יהיה מוזר להאשים אתכם בחטטנות יתר. ברגע אחד אהפוך לחסר מודעות שלא רואה את הדבשת של עצמו. כל ביקורת שלכם תתקבל בברכה, ובכל זאת אגיד את שעל ליבי.

כשנכנסתי לתפקיד הסבירו לי על קווים אדומים שלא חוצים. לשמחתי, הצלחתי להישאר נאמן להם ברוב הזמן. אחד הכללים הברורים שהסבירו לי אז, ותקף גם היום, הוא שלא נכנסים לאנשים לתחתונים.

השבוע הזה היה קפיצת מדרגה ברכילות. אני לא זוכר אירוע מהסוג הזה, שדובר בפומביות כאילו מדובר באייטם רכילות לגיטימי. לא להתבלבל, גם אני הייתי חלק מהפסטיבל, שכבר הגיע לממדים שאי אפשר להתעלם מהם. כמובן גם הרשת, שלעיתים נדמה שהומצאה בדיוק בשביל האירועים האלו, גועשת.

מעבר לחטטנות ולתאווה לכל מה שצהוב, האירוע הזה צריך להיות גם נורה אדומה בוהקת לכולנו.

היום זה סטטיק, מחר זה כל אחד אחר מאיתנו. בביצה הקטנה שלנו אנחנו עוד לא ערוכים למה שאולי הפך ללגיטימי בחו״ל.

Erans@israelhayom.co.il