כשהיהודים מבקרים את הייצוג הערבי

ביקורת פוליטית, תקשורתית וציבורית, נשמעת כבר שנים נגד חברי הכנסת הערבים, על כך שאינם דואגים לציבור בוחריהם ומייצגים בעיקר את האינטרס הפלשתיני מול ישראל.

אולם כעת, כשחברי הכנסת הערבים הביאו לכך שהממשלה מיטיבה עם הרשויות המקומיות הערביות, הצעקה נשמעת דווקא מחברי כנסת מהצד הימני, הטוענים כי מוכרים את המדינה ומשלמים לערבים תמורת יציבות הקואליציה.

כאשר רע"מ נמצאת בקואליציה, ורשימה ערבית אחרת נמצאת באופוזיציה, זו ההוכחה לכך שחברי הכנסת הערבים מייצגים את בוחריהם, והטענה ההפוכה היא לא יותר מאשר פופוליזם והטעיה, בעיקר של הציבור היהודי.

הקולות והצעקות שנשמעו בשבועות האחרונים בעקבות החלטת הממשלה על הגדלת שטחי שיפוט לרשויות מקומיות ערביות, לא היו נשמעים לו אותם מבקרים היו חלק מהקואליציה והממשלה, ואין זה סוד שממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים ראו בסגירת הפערים בין יהודים לערבים בישראל אינטרס לאומי חשוב. מי שמחפש הוכחה לצורך בסגירת הפערים - עליו לחזור למסקנות ועדת אור, שחקרה את אירועי אוקטובר 2000, ולחלופין לעיין בדיוני הממשלות האחרונות או בדיוני המל"ל.

כאשר הערבים באופוזיציה, ללא מעורבות בקבלת החלטות, טוענים רבים מחברי הכנסת בימין, שחברי הכנסת הערבים אינם מייצגים את אינטרס בוחריהם, אולם מעטים יודעים שללא שיתוף הפעולה בין חברי הכנסת הערבים עם הממשלות הקודמות של הליכוד, כל תוכניות החומש, ובמיוחד תוכנית 922 שהקצתה 15 מיליארד שקלים לחברה הערבית, לא היו עוברות ומאושרות בוועדות השונות בכנסת.

חלק מהעברת התקציבים בשבועות האחרונים קשור להסכם הקואליציוני שעליו חתמה רע"מ, שהיא חלק אינטגרלי מהקואליציה הנוכחית. האם חברי הכנסת הערבים צריכים לדאוג לציבור שלהם מספסלי האופוזיציה? התשובה טמונה בעיקר ברצונם של הערבים להשתלב, ובעובדה שמרבית הציבור הערבי רוצה לראות את נציגיו בכנסת משתלבים במרכז קבלת ההחלטות ולא נשארים בשוליים הפוליטיים, ובמקרה הטוב הופכים להיות האופוזיציה של האופוזיציה.

במשחק הפוליטי אין, ולא אמור להיות, הבדל בין אזרחי המדינה.

דווקא כעת, כאשר כולנו עוברים תקופה קשה ומאתגרת, פוליטית וביטחונית, יש ניצוץ של תקווה לשילוב הערבים בלא מעט מקומות. נדרשת מנהיגות אחרת, פרגמטית, שמכירה את המציאות. ואם לא תפעל למען שיתוף פעולה, לפחות תדע לשמור על לשונה ותיזהר בהצהרותיה השונות.