חופש.ת ליד.ה

התנועה הפמיניסטית נמצאת בצמרת השפעת התנועות החברתיות של המאה האחרונה.

בשיח העממי שלנו יש מי שמגדירות את עצמן פמיניסטיות, ומי שמצהירות שהן אינן כאלה. יש גברים שרואים את עצמם חלק מהמאבק לשחרור הנשים, ויש מי שמקטרים על הפמיניזם ועל "שנאת הגברים" שהוא מביא.

הבשורה החשובה של שחרור ושוויון זכויות לנשים לא נוגעת לנשים בלבד.

חשוב מאוד להביא לשוויון בשכר, למיגור אלימות מינית ורצח נשים ולתיקון אווירה מקטינה ומבזה לנשים. חשוב לא פחות להבין שמהלכים כאלה יועילו גם לנו הגברים בכל כך הרבה צורות.
דוגמה מדויקת לכך היא חופשת לידה לאבות, המתקיימת בעשורים האחרונים במדינות מערביות רבות. בתוך ים הדיווחים הפוליטיים המסעירים, ניתן היה לדלות בימים האחרונים בשורה מכיוון אחר: חופשת הלידה לאבות יוצאת לדרך. שוב... מה שכבר מוטמע ברוב רובן של מדינות המערב, הוא עדיין בגדר מחשבה בישראל. בעוד באירופה יוצאים יותר מ־30 אחוזים מהאבות לחופשת לידה, בישראל מדובר בפחות מאחוז.
אולי מדובר גם בחסמים תרבותיים, אבל החוק בישראל הוא הפחות נדיב במודלים של מדינות ה־OECD. כיום זכאית היולדת ל־15 שבועות של חופשת לידה בתשלום ויכולה לחלוק אותה עם בן הזוג. וגם זה, בתנאי שהיא חוזרת לעבודתה...

ההכרזה של מרב מיכאלי ואביגדור ליברמן היא צעד בכיוון הנכון, אבל צעד קטן. מדובר בהבטחה לשבועיים של חופשת לידה בתשלום לאבות בסוף 15 השבועות של האישה, ובתנאי שהיא חוזרת לעבודה. וכל זה בעוד תנאי: שהקואליציה תעביר את תקציב המדינה לשנת 2023.

ומה בעולם? באיסלנד זכאים שני ההורים יחד לחופשה בתשלום למשך שלושה חודשים לאחר הלידה. לאחר מכן אחד מהם יכול לקבל שלושה חודשים נוספים. בדנמרק האם זכאית ל־14 שבועות והאב לשבועיים בחפיפה, ואז לעוד 32 שבועות של חופשה בתשלום, שאותה הם יכולים לחלק ביניהם. בדרום קוריאה וביפן האבות זוכים לחופשה של שנה! מתוכה, 50 שבועות בתשלום.

בישראל המהפכה היא שמועה רחוקה, אבל יש נשות ציבור שמבקשות להביא אותה ואני מצפה מפוליטיקאים גברים להצטרף אליהן, בכל הכוח. כשבניי נולדו, הציפייה שאחזור מייד לעבודה במשרה מלאה היתה בלתי נסבלת. התפיסה הפופולרית שלנו, האבות, כמי ש"עוזרים" ולא כהורים שווים, פוגעת באימהות הכורעות תחת הנטל, אבל גם בנו וביכולת שלנו להיות הורים משמעותיים. נהניתי לספר לעצמי סיפור על "הורות שוויונית", בעוד בפועל היה ברור מי ההורה הדומיננטי.

כאב גרוש, באופן אירוני דווקא המשמורת המשותפת של השנים האחרונות הביאה אותי להורות מלאה בהרבה. ימים שלמים וסופי שבוע שבהם אני האחראי הבלעדי לרווחת הבנים שלי, ולבניית בית כתשתית ליציאה מוצלחת לעולם. הוויכוחים על חזקת הגיל הרך בהקשרים הללו מקדימים את זמנם. אם לא תיווצר התשתית להורות שוויונית, יהיה קשה מאוד לטעון שניתן לייסד שוויון בחזקת הילדים, במנותק מיתר המרכיבים.