ביבי ובנט: מצאי את ההבדלים

יש סיפור ישן וחמוד, שאומר שאחרי שאמנון רובינשטיין היה שר התקשורת, רמת הדיוק בחיוג הטלפוני בארץ השתפרה ב-300%. אם בזמנו של רובינשטיין הייתי מחייגת 811076 ומקבלת 234275, אחרי שהוא היה שר התקשורת הייתי מחייגת 811076 ומקבלת 641825. אכן, שיפור של 300%.

ומוסר ההשכל? (כי הרי לכל סיפור טוב יש מוסר השכל): כאשר באים לתקן מציאות מקולקלת, שמידות המוסר והאתיקה בה פגומות, שיפור יחסי אינו מספיק. צריך שינוי יסודי, שורשי, עמוק ומהותי. כאשר בנט אומר שהוא לא נתניהו, שגילת אינה שרה וכו', הוא מבקש לומר שהוא בכלל לא דומה לקודמו, ושהוא ראש ממשלת השינוי, הריפוי והתיקון. אבל הנה, אנחנו רואים שהשינוי אינו מהותי אלא כמותי, כך אפילו על פי הודעת לשכת ראש הממשלה עצמו.

בנט מכריז השכם והערב ש"אני לא כמו קודמי". הצהרה זו לא מתיישבת עם האינסטינקט הכמעט-פבלובי שלו להשוות את עצמו לקודמו בכל הזדמנות. הוא מחקה את "נאום החמוצים", משווה כמה רקטות ירו מעזה בזמן שלטונו לשלטון נתניהו, והשבוע אף פרסם טבלה מדויקת של הוצאות חשמל, פרחים, ניקיון ומזון של משפחתו מול אלה של משפחת נתניהו. אז אם זה כל כך שונה, ואין מה להשוות בכלל, למה הוא משווה כל הזמן?

כל הדיון הקטנוני הזה מסיט את תשומת הלב הציבורית מהעניין המרכזי, שהוא העובדה שראש ממשלת ישראל לא גר בבירת ישראל. ביתו ברעננה הוא מעונו הרשמי. התחושה הכללית היא שלא מופעל לחץ של ממש מצד ראש הממשלה להתחיל בשיפוצים ובהתאמות הביטחוניות (וזה האס הבלתי מנוצח של כל הזמנים: "שב"כ דורש". מי ירצה להתעסק או להתעמת עם האקסיומה המוחלטת הזו? מי יסכים להסתכן?).

התירוץ של שביתה במשרד הביטחון מעליב את האינטליגנציה של הציבור, כי הוא יודע, כמו כל צרכן, שתמיד יש עוד אפשרות, ואין לא יכול, יש לא ממש רוצה. אם ראש הממשלה היה רוצה, הוא היה מצליח למצוא, למשל, קבלן אזרחי שישפץ את הבית בירושלים בפיקוח שב"כ. וכיוון שרוב הציבור רואה בו אדם בעל יכולות גבוהות מהממוצע, העם תוהה מדוע הוא לא משתמש בהן בסוגיה מהותית זו.

ב-13.06.21 הושבע נפתלי בנט לראשות הממשלה. יש השלכות נרחבות לצעד זה, ואחת מהן היא מעבר לירושלים. אני מבינה את הקושי, באמת. הילדים רשומים לבתי ספר ולחוגים, יש את המכולת השכונתית, את בית הקפה ואת בית הכנסת המוכר, את החברים, את הרחוב ואת הבית עצמו. ועדיין, ההחלטה להישאר ברעננה - וכן, זו החלטה - לא נראית טוב, בלשון המעטה. בזמן שמדינת ישראל נאבקת להעביר שגרירויות זרות מתל אביב לבירה, ומבקשת מהעולם להכיר בה כבירתה הנצחית והלא מחולקת, העובדה שראש ממשלתה לא נוכח בה מערערת מאוד.