"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אוחנה, קח אחריות והתפטר

,
0השמעה

אין בכלל ספק שעבור הרבה מאוד נשמות טובות, הקריאה להתפטרות מיידית של השר אוחנה, ואצל כמה מהמהדרין גם שר הפנים דרעי ורה"מ נתניהו, היא הרבה יותר פונקציה של תיעוב פוליטי, ופחות של מחויבות עמוקה לסטנדרטים נעלים של תרבות פוליטית. אבל העובדה שבמרחבי השיח הישראלי יש מספיק דוברים שלא מסוגלים לייצר אמירה נורמטיבית אחת בלי שבסוף המשפט שלהם יופיע "#לך", לא צריכה לנהל את היחס הציבורי לאסון.

45 קורבנות גבה האסון, והוא התרחש תחת השגחה ופיקוח של המשטרה. השוטרים במקום עבדו בתנאים בלתי נסבלים, במאמץ עילאי להביא מעט סדר לאירוע שהוא במהותו משולהב ואקסטטי. הם עשו את זה באתר שלא בנוי לצפיפות האיומה ולתנועה ההמונית פנימה והחוצה. גם אם הוא לא תוצאה של מדיניות מכוונת, האסון הזה הוא לא אסון טבע. הוא גם לא תוצר של טעות בשיקול דעת מול גורם סיכון חיצוני ובלתי נשלט, כמו שריפה או מתקפה. הוא תוצר של כשל בתכנון, בהקצאת מכסות, בהרשאות, בניהול, ובפיקוח מול נתונים ידועים ובתנאים הניתנים לצפייה.

הציפייה מהשר לביטחון הפנים להתפטר היא טבעית ומתבקשת. זה נכון שבאווירה האגרסיבית והפסקנית של הוויכוח הפוליטי בישראל, היא נראית כמו חלק מתרבות הלינץ', משפטי השדה והגיליוטינות בכיכר. אלא שהתפטרות היא לא הודאה באשמה, והיא גם לא עונש. התפטרות בעקבות אירוע בעל ממדים כאלה, היא בראש ובראשונה הכרה בכובד הטרגדיה. היא בגדר מחווה אנושית, שמאותתת למשפחות הקורבנות ולנפגעים שהמדינה לא עוברת לסדר היום. שזה לא ייגמר בעוד ועדה, בעוד מסמך "הפקת לקחים".

אבל זה לא רק צעד סמלי. התפטרות אחרי אסון בסדר גודל כזה, שמראשיתו ועד סופו מבטא כשל תכנוני וניהולי מתמשך, היא צעד מתבקש גם לתיקון. דווקא כדי שזה לא ייגמר בעוד דו"ח לפרוטוקול, חקירת הנסיבות והגורמים מוכרחה להיעשות בתוך אווירה נקייה מחשש למעורבות או השפעה של הגורמים המעורבים, ובעיקר של הגורמים הנושאים באחריות פיקודית (המפכ"ל) ומיניסטריאלית (השר). זה קרה במשמרת שלהם, והם בקצה הפירמידה של המנגון שהופקד על ביטחונם של משתתפי האירוע. הם נושאים באחריות, ולאחריות הזו יש ערך.

ברור לכל צרכן אקטואליה ישראלי, ש־90 אחוז מהשימוש בביטוי "מחדל" בהקשרים כאלה, משרת בעצם את הרצון לסמן "אחראים" למחדל, עם רפרנסים היסטוריים ידועים. המניפולציות שקופות, וכך גם מי שמתפרנס מהן. אבל זה לא אומר שצריך להתבצר בתפיסה של צדק אישי. קרוב לוודאי שמדובר בהזנחה שיטתית ומתמשכת שבטח לא התחילה עם אוחנה. ויכול להיות שחקירה אובייקטיבית תמצא שבהתחשב בנסיבות או בהשוואה לעבר, המפכ"ל ואנשיו עשו מעל ומעבר להבטיח שהאירוע יעבור בשלום. אבל כל זה לא גורע מחובתם להתעלות מעל המשמעות הפרסונלית ולפעול בהתאם לתפקידם כנציגים רשמיים של השלטון ולקבל אחריות.

ומה שיהפוך את ההתפטרות הזו למשמעותית הרבה יותר, מה שיסמן אותה כמחווה כנה של פוליטיקה בוגרת ואחראית, יהיה האומץ לעשות זאת מוקדם ככל האפשר, לפני שהדרישה לקבלת אחריות תהפוך לתביעה ציבורית של זעם ומיאוס.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר