"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ימנים, תשאירו את החרמות לשמאל

,
0השמעה

שגה, לטעמי, שר החינוך יואב גלנט, בהשעותו את הענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך, איש מכון ויצמן. כמי שמשתייך למחנה הימין, אני סבור כי פרופ' גולדרייך היה ראוי לקבל את הפרס, ברוח החלטת הוועדה. לא אשלח זר פרחים ולא אצלצל אליו לברכו. הלוואי שהיה נוהג אחרת ומוותר על מועמדות לפרס שהיה מוגש לידיו מידיהם של שנואי נפשו, ראשי המדינה האיומה הזאת, לשיטתו.

אך בכירי הימין חייבים בהרהור נוסף, אם מעתה ואילך עליהם להוסיף ולנהוג כמו השר גלנט, כלומר להכתים זוכות וזוכים אפשריים בפרסים, עקב עמדותיהם הפוליטיות. דווקא אנו, אנשי הימין, מצווים לנהוג במידת הסובלנות בכל הקשור בהוקרה לאומית, בפרט כשבנוסח תקנון הפרס אין רמז על אפשרות למנוע את הפרס ממי שדעתם הפוליטית אינה מזדהה עם עמדותיה של ממשלה כלשהי, או אף ביקורתית ביחס אליה.

ובינתיים בוערת המחלוקת הערכית סביב הענקת המנדט להרכבת הממשלה לנתניהו: הייתכן שנאשם בפלילים יימצא ראוי להרכיב ממשלה בישראל? תשובת הימין: זו לשון החוק. הוא הדין בפרס ישראל: החלטת ועדת הפרס היא סוברנית ואין בלתה.

אך העניין עמוק מכך. החלטת השר גלנט מטילה רבב על כל מחנה הימין. דווקא המחנה הלאומי, שבמשך שנים הלין, ובצדק, על הדרה מעמדות השפעה, על שלילת הוקרה ממלכתית מגיבוריו, על דחיקת רגליהם של נציגיו מזירות התרבות והאמנות - דווקא הוא צריך לנהוג בדרך ההפוכה. היום משעה שר החינוך את הענקת הפרס לפרופ' גולדרייך, ומחר, אין לדעת, יחליט שר החינוך הבא, אולי איש מרכז־שמאל, להפוך על פיה החלטה להעניק הוקרה ממלכתית למדען המתגורר ביהודה ושומרון. "פוליטיקה!" יזעקו אז בכירי הימין אם בעתיד ישלול שר חינוך מהשמאל את פרס ישראל ממתנחל.

נכון הוא שאקדמאים, אנשי שמאל, הם המכריזים כי יש להחרים את אוניברסיטת אריאל. לישרי הדרך ולנוטרי חופש הבעת הדעה מן השמאל, נזכיר כי גם אוניברסיטת תל אביב בנויה על קרקע ערבית, כבושה. נזכיר גם כי מחוקקים מן השמאל והמרכז היו אלה שניסו להצר את תפוצתו של עיתון זה. האם בדרכים אלה רוצה ללכת הימין?

ובניסיון להרחבת המבט והמחשבה על המתרחש בימים אלה: השנאה מפלגת. אלה סבורים כי נתניהו הנאשם אינו ראוי לכהן כראש הממשלה. לעומתם, מחנה הימין יזכיר כי המונים תמכו בו וכי אין מקום להחרימו. התהום הפעורה בין שני המחנות מסכנת את אחדותה של המדינה. אל מול כל דרשות ההטפה שמקורן בחוגי השמאל, ודווקא מול מה שהימין מציג כ"החרמות פוליטיות" נגדו, שומה על המחנה הלאומי להפגין כיום ראייה ממלכתית, ליברלית, ממש ככינויה המשני של תנועת הליכוד: מפלגה לאומית ליברלית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר