אקוניס: מהלך שגוי, מסר נכון

ביקורת ארסית ספג השבוע שר המדע והטכנולוגיה, אופיר אקוניס, בשל החלטתו לפסול את מינויה של פרופ' יעל אמיתי, חוקרת מוח מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב, לוועדה מדעית גרמנית־ישראלית, בעקבות חתימתה על עצומה התומכת בסרבנות צבאית בשטחי יהודה ושומרון בשנת 2005.

מבקריו לא בוחלים במילים - מ"מקארתיסט" ועד "חסר כישורים"; אי אלו עיתונאים נכבדים אף התקשו לעצור את סלידתם: "הכלום הזה", צייץ אחד, ועמיתתו השיבה: "בלון ההליום הזה". תיבת התהודה הליברל־תקשורתית התפקעה מלעג לשר, ומחשיבות עצמית עודפת. הנאתם של כמה מה"מתווכים" מן ההזדמנות לעשות שפטים מעמדותיו של השר - ומהשר עצמו - לא הוסתרה.

אקדים ואומר: אני סבור ששר המדע שגה בהחלטתו. היא כוחנית ולא מידתית; היא לא משקפת עוצמה ומשילות, אלא חוסר ביטחון; והיא מטילה כתם על הימין הליברלי שאקוניס הוא מנציגיו המוכשרים. עם זאת, אקוניס ניסה להעביר שני מסרים מהותיים דרך חומת הלהג והפסקנות התקשורתית, ואסור לפספס אותם.

נתחיל אולי מהרובד הגלוי: בפירוש צודק אקוניס כשהוא מתעקש על כך שחתימה על עצומה המביעה תמיכה - ואפילו מסויגת ומוגבלת - בסירוב לשרת בשטחים, היא הרבה יתר מסתם "הבעת עמדה". למילים יש תכלית והשלכות מעשיות. כשאדם תבוני ורציני מוסיף את חתימתו לעצומה המגלה הבנה לסרבנות, הוא לא מבטא את דעתו האישית אגב שיחת חולין, אלא מתגייס באופן פעיל להעניק לסרבנות לגיטימציה מוסרית במרחב הציבורי.

הפצת עצומה היא אמצעי בסיסי ומרכזי באקטיביזם פוליטי וחברתי - והדגש כאן הוא על המונח "אקטיביזם". הניסיון לגמד את הפעולה ל"ביטוי דעה" הוא מניפולטיבי: איש לא נבר במסמכיה האישיים של פרופ' אמיתי באישון לילה, בתקווה למצוא איזו פליטת פה עתיקה. החוקרת תרמה את שמה לעצומה מתוך כוונה ותקווה שהדבר יוסיף משקל למהלך ציבורי ופוליטי.

וזה מוביל לנקודה נוספת: פרופ' אמיתי הצטרפה לעצומת אנשי אקדמיה. כשקבוצה מובחנת מתוך העילית המדעית של ישראל מגייסת את הונה הסמלי ואת יוקרתה המדעית כדי לקדם רעיון באמצעות עצומה, היא פועלת מתוך ידיעה שמשקלו וכוחו של המהלך מבוססים על מעמדם הציבורי של החותמים, אשר נתפסים בציבור כבעלי סמכות אינטלקטואלית ומוסרית.

וכשקבוצה זו, הפועלת מקרב מוסדות ההשכלה הגבוהה, תומכת בפומבי בסרבנות - סוגיה שהיא בגדר טאבו בחברה הישראלית - אין להתעלם מהיבטים סוציולוגיים וארגוניים: החל מיחסי כוחות והיררכיה בתוך המוסד, ועד קשרי החוץ ויחסיו של המוסד עם גורמי ציבור. כשתוקפים את אקוניס על העירוב המסוכן בין פוליטיקה ומדע, שוכחים להזכיר שפרופ' אמיתי עשתה זאת הרבה לפניו, כשהחליטה לגייס את מעמדה ושיוכה המוסדי לצורך פעולה פוליטית.

לטעמי פסילת המינוי שגויה ומצערת. אבל על הפגיעה האמיתית בפרופ' אמיתי חתומים דווקא מבקרי השר, המאשימים אותו בהתנכלות לה על סמך אמירה ישנה באיזו עצומה נשכחת. אירוני לגלות שדווקא השר מתייחס ברצינות לחוקרת - ולעמדותיה.