1. המשטרה ממליצה להעמיד את אביגדור ליברמן לדין באשמה של קבלת שוחד, שהיא הקשה מכולן. כך חשף כאן אתמול מרדכי (מוטי) גילת. יוצאים לדרך. ראוי שמנחם (מני) מזוז לא ינטוש בינואר 2010 את תפקיד היועץ המשפטי בלי להכריע בסוגיה. לטובת כולם. אם יסגור את התיק לא יטילו ספק ביושרתו, אף שיתווכחו עימו. סברתי בשעתו שסגירת תיק האי היווני היתה משגה, אך לא הטלתי ספק במניעיו. הוא עבר "זובור" קשה בשש שנות כהונתו, התחשל ויש לו כוח נפשי להורות על העמדה לדין. נחוץ למנוע סחבת. בעיקר שידוע מי בכנסת מתמודד על מקום בוועדה לאיתור היועץ המשפטי הבא, והוא מגיע היישר מיחסים קרובים ומסוכנים עם איש העסקים דוד אפל. עלולה, חלילה, להתפתח "פרשת בר-און-חברון ב'" עם גיבורים אחרים, אבל עם אפל האחד והיחיד. 2. אגדות החורבן הנקראות בתשעה באב החל היום הן רובד ייחודי באוקיינוס התרבות היהודית. יש בהן ניחוח של אקטואליה. המרתקת והכואבת שבהן עוסקת בקבלת החלטות בתנאי אי ודאות, תרגיל באוניברסיטה בת זמננו. בעת המצור על ירושלים הציע אספסיינוס לרבן יוחנן בן זכאי לבקשו דבר מה. הוא ביקש את יבנה וחכמיה - המסד לעתיד היהדות אחרי חורבן הארץ. רבי עקיבא הסתייג ממנו בצטטו מספר משלי - "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", שכן היה עליו לבקש את ירושלים ולא את יבנה. חולשת דעת? הבנה יסודית כי אין טעם לבקש מה שמעבר להישג היד? השלמה תבוסתנית עם כישלון? מפעל ענק שיצק מסד איתן לקיום העם עד היום, 1,939 שנים לאחר השריפה בהר הבית- האם טובה יבנה בכיס מירושלים על העץ? העדיף ויתור על "הכל" תמורת גושי ההתיישבות? הדילמות של 2009 שונות במהותן. עידן של גאולה ולא של חורבן. אך מנהיג היכול לנקוט עמדה במחלוקת בין ענקי הדורות ההם ימצא בה כלי עזר לגיבוש תשובה לשאלה מה לדרוש ולמה לצפות, וממילא מישהו תמיד יטיח בו כי "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל". 3. רוב העם היהודי אדיש בהתייחסותו לסוגיה הגורלית של ריבוי העם היהודי. רבנים אטומי לב מונעים גיור מכ-300 אלף ישראלים המתדפקים על שערי האומה, ואין כמעט פוצה פה ומצפצף. הארץ מלאה בארגונים של רחמנים בני רחמנים ושדרנים על גבי שדרנים הנחלצים למען עובדים זרים וילדיהם, שהם בפועל מסיגי גבול, אבל אין בתקשורת עניין במתחננים להתגייר החיים בתוכנו. ניסן שטראוכלר חשף אתמול ב"ידיעות אחרונות" שרבנים חשוכים הרימו ידם גם על הגיור בצה"ל. והיכן אהוד ברק וגבי אשכנזי? שיקראו פעם מה עשו משה דיין ושלמה גורן בפרשה מסעירה ונשכחת, שנקראה "האחים הממזרים". נציב קבילות הגרים בפועל, וללא תואר האלוף במילואים, אלעזר שטרן, הוא קול קורא במדבר. וגם גוף שפועל נכון בסוגיה זו - צה"ל - לא עושה מספיק. לרבנים שהשתלטו על עולם הדיינות ופוסלים גיורים לא אכפת שתולדות האומה מלאות במסתפחים אליה כציפורה המדיינית אשת משה, כרות המואבייה, מייסדת שושלת דוד המלך, וכרבי עקיבא. הם באטימותם. בשבוע שעבר ניסה ח"כ דוד רותם לתקן משהו מן העוול ללאום ולפרט. בהתאם להסכם הקואליציוני אישרה הכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק שלו האוסרת על הרבנים החרדים לפסול גיורים של בתי דין כשרים למהדרין. נרשם רוב מוחץ. מיד יצאו החשוכים למלחמת נגד. הם דיברו עם פרופ' יעקב נאמן והוא כבר קירטע עם הסתייגות מעורפלת מיוזמת רותם, ולפיה עדיף שהממשלה תגיש את החוק מטעמה. ואף ששר המשפטים בעד, הוא גם חותר לקונצנזוס רחב. זה אומר שיהיה חוק צמחוני, אם בכלל. בממשלה מכהנים שרים רבים שרוממות ריבוי העם היהודי בגרונם, אך נושאים חשובים באמת, כלשון העגה, לא מזיזים להם. אפילו לא לשר יצחק הרצוג, שסבו הרב הראשי כתב חוות דעת מזהירה בסוגיית הקשר שבין גרות לבין ארץ ישראל. אגדת חורבן לא תמיד קשורה בארץ. סוגיית הגרים עלולה להתגלות כאגדה מודרנית של חורבן עם. 4. סימה קדמון מ"ידיעות אחרונות" היא עיתונאית אמיצה ואחראית, אך בשבוע שעבר נפלה קורבן לעוד "טריק" של אהוד אולמרט: הוא ויתר על השימוע בעניינו, כתבה, לאחר שפרקליט המדינה משה לדור הדגיש את מעורבותו האישית בתיק נגד ראש הממשלה לשעבר. מה מצפים? שאולמרט יצליח לשכנע את לדור בשימוע כשיש לו בו אינטרס אישי- רגע, סימה. לדור דיבר על מעורבות אישית בתיק מעטפות הכסף של משה טלנסקי שבו אולמרט טרם ויתר על השימוע. הוא ויתר בתיק אחר, בראשונטורס. מה את אומרת- 5. במקומו של משה (בוגי) יעלון הייתי מפרסם את ההודעה הבאה לקראת ההצבעה בכנסת על רפורמת הקרקעות: בנימין נתניהו הטעה אותי כאילו הסכים לשפר את החקיקה בעניין הבעלות על האדמה. הוא לא עמד בסיכום. כמי שכפאו שד המשמעת הקואליציונית אצביע בעד הרפורמה. אך רשמתי לפניי. קיראו בספרי "דרך ארוכה קצרה". הוא מצפן חשוב להבנת התנהלותי.
